דף היומי אידיש הרב יונתן מארטאן שליט״א - מסכת מנחות | דף ז' | כל המנחות

Описание: שיעור הרה"ג צבי יונתן מארטאן שליט"א
שיעור דף היומי בעיון והרחבה בעניינים המוזכרים על הדף

כבכל יום ויום, השיעור והתקציר נתנדבו בנדיבת לבו של האי מוקיר תורה רבנן וחכמתן, ה"ה הרבני הנגיד מוה"ר יואל ווערצבערגער הי"ו

תקציר השיעור:
א). מהא דדלא כהשחיטה בזבחים שכשירה בזר הקמיצה במנחות אכן בעי כהונה, חזינן את הגישה השניה שהבאנו בשיעור לדף ב׳ דקרבן המנחה אינה תחת סוג הזבח בתת מדריגה אלא סוג קרבן לעצמה.

וי״ל דא דדנה הש״ס אי ילפינן מנחה מדם וכדומה, תלוייה ג״כ בזה אי המנחה במהותה היא מתחת לסוג של הזבחים או סוג קרבן בפנ״ע.

ב). לפי הפשט י״ל דהא דפירט המשנה את מנחת חוטא לעצמה בדיני המנחות, היא מחמת דהתורה חילק ביניהם לפרשה בפנ״ע. ואפשר דהגמרא רצה להשמיע רעיון אגדתי בה בהא להעיר על המביא דבעי בעצם דלא תהא קרבנו של החוטא מהודר.

ותוס׳ הקשה דאף אי אין החוטא מביא נסכים עדיין אינו חוטא נשכר כיון דצריך להשלים שווייתו לסלע בתוך הקרבן גופא במקום שוויית הנסכים שלא הביא? וביאר הברכת הזבח דסבר תוס׳ לבסוף דלאו פירכא היא כיון דזהו רק ממצוה דרבנן ולא מדאורייתא, וקושיית הש״ס היא למה מדאורייתא אינו מביא והא הוי חוטא נשכר.

ג). כדהבא בשיעור לזבחים דף ט״ו-ט״ז סבר רש״י דמי שלא מל במזיד נקרא ״ערל לב״ ג״כ ופסול לעבודה מחמת זה גרידא, ואפילו אי לא מל מחמת אונס פסול לעבודה. אבל ר״ת סבר דרק אי לא מל במזיד פסול לעבודה.

ד). תוס׳ הקשה דכיון דקבע הש״ס דבן בתירא קאי אכל הפסולים שפסל הת״ק וסבר דיכולין לחזור ולקומצו, א״כ למה חילק המשנה הפסול של שמאל בפנ״ע? ותי׳ דאי לא חילק פסול של שמאל בפנ״ע הוו״א דכיון דכשר ביוה״כ ס״ד דמודה בן בתירא דלא תועיל לו חזרה כיון דיש לה עכ״פ שם עבודה. והשיטמ״ק הקשה מתוס׳ חיצוניות דזהו להיפך מסברת הש״ס דהא דכשירה בשמאל ביוה״כ ס״ד דרק בזה פליג בן בתירא? וביאר הגרי״ז דלהת״ק הא דא״א לחזור ולתקן הקמיצה היא או דפסל בזה את המנחה לגמרי וא״א לתקנו שוב, ומצד זו אכן אפשר דרק בשמאל שיש לה הכשר במקום אחר סבר בן בתירא דאינה עבודה פסולה ויכול לבטלה שוב. או דסברת ההת״ק אינו דפסל אותו אלא שלא נעשה בכשרות אבל אפ״ה א״א לעשות שוב הקמיצה כיון דכבר נעשה בפועל וא״א לבטל המעשה, ובן בתירא סבר דהפסוק מלמד דיכול לעשותה שוב ולבטל הקמיצה הקודמת, ולפי גישה זו הוי שמאל חמיר יותר כסברת התוס׳ כיון דמצינו לה הכשר במקום אחר ואפשר דא״א לבטלה אח״כ.

והטהרת הקודש ביאר דהא דנחלקו בני ר׳ חייא ורב ינאי בזבחים דף ט״ו באי יכולין לתקן הולכת זר, היא במחלוקת הת״ק ובן בתירא בסוגייתן. והאבן האזל בהל׳ פסהמ״ק (פ״א הכ״ג) תמה דהאיך אפשר דאמוראים יחלקו במחלוקת תנאים מכבר? וי״ל דכיון דהיא בתקופת המעבר מהתנאים לאמוראים אכן שייך שיחלקו בזה ג״כ. וג״כ דלפי הנ״ל י״ל דבהולכה אינה עבודה בגוף הדבר דיכולין לחזור ולתקנו ואכן אינו דומה לקמיצה שא״א לחזור ולעשותה. והמנחת אברהם האריך לתרץ.

ה). תוס׳ ביאר דכיון דפי׳ המשנה כיצד הוי יתר לכן ביאר שוב כיצד הוי חסר כמו האופן דהוי יתר באופן הקמיצה, אע״ג דכבר הביא גרגיר או צרור וקורט דהוי חסר.

ו). כדאמרנו בשיעור לדף ה׳ ביאר התוס׳ דלא אמרינן רב תנא הוא ופליג רק אי אין דרך להשוותו עם המשנה. והיינו, דבימיו עדיין לא נתקדשו דברי התנאים כ״כ שאין לחלוק עליהם ואכן אמר המימרא שלו בלי הקשר לדבריהם. אבל בדורות האחרונים שכבר נתקדשו דבריהם, עסקו להשוותו עם דברי התנאים.

ותוס׳ ביאר דאע״ג דאכן לא מצינו בשום מקום שהקשו אדברי רב כגון בסוגייתן דלמה לו לאשמעינן דבריו שהיא כבר בברייתא, אפשר דהיא משום דכיון דהברייתא הלז היתה שגורה בפי כל.

ז). תוס׳ הקשה ארש״י דהא אף לאחר שנבדל אהרן הותרו עדיין הזרים בבמה בזמן היתר הבמות? וביארו האחרונים דרצה רש״י בזה לומר דאף מקודם שנתקדש אהרן במקום מרכזי בהמקדש, דאז הוי מקום הקרבנות בקביעות בבמה בכל מקום, נתכשרו הזרים להקריב קרבן ממש.

ח). תוס׳ ביאר דאע״פ שיש שיריים בהכלי שקמץ ממנה עדיין יתקדש כשמחזיר הקומץ לתוכה כיון דמין במינו אינו חוצץ.

ט). השיטמ״ק ביאר דהוכיח הש״ס מהא דיכולין להחזיר ולקדש בכלי שע״ג קרקע דיכולין לקמוץ מכלי שע״ג קרקע, כיון דחזינן להלן דרבא סבר דאע״ג דיכולין לקמוץ מכלי שע״ג קרקע אפ״ה אין מקדשין בכלי שע״ג קרקע, וא״כ אי יכולין לקדש בכלי שע״ג קרקע כ״ש שיכולין לקמוץ מכלי שע״ג קרקע. והשפת אמת האריך בלמה לא אמר הש״ס את זה בהדיא.

ותוס׳ הקשה דלמסקנת הש״ס דאמר ליה אבימי לרב חסדא דצריך הכהן להגביה הכלי ואינו קומץ מכלי שע״ג קרקע, למה אמר ליה אבימי מ״כלי זה״ שהיה ע״ג הקרקע? ותי׳ דלמד אותו דאע״פ שלא נמשח עבודתו מחנכתו ואפילו כלי זה, או דלמד אותו דאפילו כלי עץ כשר לכלי שרת ככלי זה. ור׳ אריה לייב מאלין (ח״ב סימן ל״ז) ביאר דס״ד דדין דעבודתו מחנכתו היא רק אי מעשה עבודה זו צריך לכלי שרת לקדשו, אבל אי רק צריך החפצא של העבודה להיות בכלי שרת כשעושין העבודה כגון בילה ולישה אז אפשר דאין עבודה הלז מחנכתו, ולמד אותו דאף בזה עבודתו מחנכתו.

והגרי״ז והקרן אורה והטהרת הקודש דנו אי הא דאין מקדשין ע״ג קרקע היא משום דרק מקדשת בדרך שירות כשמטלטלו והיא דין בכלי שרת, או דהיא דין במעשה הקידוש בעבודה דהיא דין בגוף עבודת הקמיצה? ומהא דמייתי הש״ס ראיה מהשולחן משמע דהיא דין בהעבודה, דהא השלחן אינו כלי של טילטול שתאמר דהיא חסרון בדרך השירות שלה. ודנו דאף אי היא דין בהעבודה אז אי נתנו שם ע״ג קרקע אינו קדוש או דגם העבודה לא נעשית בכלל?

להשתתף בקבוצת הוואטסאפ של השיעור:
https://chat.whatsapp.com/E6TIgvVO3gO...