“אני ולא מלאך” – עומקו של קורבן פסח

Описание: הרב אברהם הלוי שליט"א
הנקודה העמוקה בקורבן פסח איננה רק זכר היסטורי ליציאת מצרים, אלא גילוי של הקשר הישיר בין ישראל לקב"ה בלי שום אמצעי.

לכן יש בקורבן פסח כמה רבדים יחד.

הרובד הראשון הוא מה שכולנו רגילים לומר בהגדה:
“פסח שהיו אבותינו אוכלים על שום מה? על שום שפסח המקום על בתי אבותינו במצרים”.
כלומר, פסח קשור ישירות לליל מכת בכורות, ללילה שבו הקב"ה דילג על בתי ישראל והציל אותם.

אבל עומק הדבר הוא שדווקא במכת בכורות התגלה משהו שאין באף מכה אחרת:
“אני ולא מלאך, אני ולא שרף, אני ה' אני הוא ולא אחר”.
הקב"ה לא שולח שליח, לא מלאך, לא משה, אלא מופיע בעצמו. למה?
כי שם צריך היה להתבטל שורש העבודה הזרה של מצרים, כלומר כל המחשבה שיש כוחות אמצעיים, כוחות ביניים, אלוהויות, מזלות, שרים, מתווכים.

ממילא קורבן פסח, שהוא שחיטת אלוהי מצרים, איננו רק פעולה לאומית של יציאה מעבדות לחירות, אלא הצהרה אמונית עמוקה מאוד:
אין אמצעי.
אין כוח אחר.
אין עוד מלבדו.
ולכן דווקא קורבן פסח מחבר את האדם אל ה' בחיבור ישיר.

לפי זה מובן למה יש בפסח צד מיוחד כל כך, עד שיש בו כרת למי שלא הקריבו בזמנו, וגם אפשרות של פסח שני.

כי אם קורבן פסח היה רק “זכר ליציאת מצרים”, היה אפשר להבין שזה חג, זיכרון, הודאה, שמחה. אבל ברגע שנתגלה שיש בו בחינה עמוקה יותר — בחינה של עצם ההתקשרות הישירה אל ה', וביטול כל האמצעיים — ממילא מובן למה החיסרון בו הוא חיסרון כל כך גדול, עד כדי כרת, וממילא מובן גם למה ניתנה אפשרות של פסח שני: כדי לאפשר ליהודי שלא זכה בפסח ראשון לשוב ולהיכנס אל הברית הזאת.

וזה גם מסביר את מה שאמרת יפה: לכאורה, אם פסח הוא כל כך “קורבן”, למה בהגדה לא מדגישים “על שום הקרבת הקורבן”, אלא אומרים:
“על שום שפסח המקום”?

התשובה היא שזה עצמו העניין.
הקורבן איננו עומד לעצמו.
כל עניינו של קורבן פסח הוא לגלות את מה שקרה בלילה ההוא:
שהקב"ה בכבודו ובעצמו עבר בארץ מצרים, הבחין בין ישראל למצרים, וגילה שאין שום אמצעי בינו לבין עמו.

ממילא:
הפסח שאבותינו אכלו,
והפסח שאנחנו מזכירים,
והפסח שני שניתן לדורות,
כולם נובעים מאותו שורש:
לא רק זיכרון של גאולה היסטורית,
אלא גילוי של “אני ולא מלאך”.

אפשר לסכם את זה במשפט אחד:

קורבן פסח הוא הקרבן שבו ישראל מכריזים שהגאולה, ההצלה והקשר עם ה' אינם באים דרך שום כוח אמצעי, אלא מהקב"ה עצמו — “אני ולא מלאך, אני ולא שרף, אני ה' אני הוא ולא אחר”.

כותרת מתאימה לזה יכולה להיות:
קורבן פסח – ביטול האמצעי וגילוי הקשר הישיר עם ה'

או:
“אני ולא מלאך” – עומקו של קורבן פסח

אם תרצה, אני יכול להפוך את זה עכשיו לקטע דרשה רצוף