מפגש בין דתי וארוחת איפטאר בין יהודים למוסלמים / JERUSALEMTIMES.CO.IL

Описание: הנסיעה למנזר דיר חג'לה במרץ 2026 לא הייתה רק עוד משימה עיתונאית; היא הייתה שיעור בחיכוך שבין חומר לרוח.. בתוך האולם המרשים של המנזר, ריח אבק השריפה התחלף בריח של חומוס טרי מיריחו ותמרים של שבירת צום. שם, במובלעת של שפיות בלב בקעת הירדן, התחולל מרד שקט בייאוש.

הערב הזה, שזכה לכותרת "האיפטאר הבין-דתי הגדול ביותר", הפך את היוצרות המוכרות: מול עשרות בודדות של ישראלים שהעזו להגיע למרות המלחמה, עמדו כ-200 פלסטינים – רובם נשים מהגדה וממזרח ירושלים – שהוכיחו כי הרעב לשלום חזק מהפחד.

החזון שנולד מצ'ק מקרי
בלב האירוע עמד ג'רי כץ, עורך דין דתי מבוסטון ומייסד פרויקט "ילדי אברהם". סיפור המקור שלו נשמע כמעט מיסטי: צ'ק מפתיע של אלף דולר וכרטיס טיסה מקרי להודו שהובילו אותו להקמת רשת של בתי יתומים ובתי ספר באתיופיה ובאוגנדה, והביאו אותו בסוף למנזר המבודד בבקעה. לצידו פעל מוחמד ג'אמוס, הרוח החיה בשטח, שסיפר ביושר מצמרר איך הפך מנער שזורק אבנים לאיש שלום, לאחר שאחיו חולץ מתאונה קשה על ידי מתנחלים. "הוא אחי", אמר מוחמד על שותפו מהיישוב עלי, בעודו מתאר את המאבק הכפול שלו מול השב"כ ומול המנגנונים הפלסטיניים.

משפחת הספר והלב מעזה

הממד הרוחני של הערב הועמק בדבריו של הרב ד"ר יעקב נגן, שהסיר את האבק מעל המושג "עם הספר" והזכיר כי בערבית המשמעות היא "משפחת הספר" (אחל אל-כתאב). לצדו, הרב צחי פנטון השתמש במשל גרמי השמיים כדי להזכיר שכשם שהשמש אינה נלחמת בירח, כך גם העמים יכולים לחלוק אדמה אחת.

אולם הרגע המטלטל ביותר הגיע דרך מסכי הזום. סמירה מעזה, שאיבדה בני משפחה בהפצצות, הציפה אל המסך דף נייר עם ציור של לב אדום – סמל של חמלה בתוך החורבן. הקול שלה פגש את קולה של מעיין יינון, שאיבדה את הוריה ב-7 באוקטובר, והשתיים יצרו ברית של שכול שקוראת להפסיק את מעגל הדמים.

בית בתוך התופת

בעוד נשים כמו חיתם ולינדה מתארות רמדאן ללא אל-אקצא ותפילה בחדרי מדרגות חשוכים ללא קליטה, נחשפו גם סיפוריהם של "המחפשים החדשים": אנטוני ממינסוטה ויונתן
מהיידלברג. שניהם, בתהליכי גיור שונים, בחרו לעזוב את הביטחון של המערב כדי להתנדב בחקלאות תחת אש בגבול הצפון ולחיות בקרני שומרון.

הערב נחתם בצלילי העוד של עבדול חכים סלים, שהדהדו בין קירות המנזר. המפגש בדיר חג'לה לא עצר את המלחמה, אבל הוא העניק לכל הנוכחים – אלו שבמקום ואלו שבעזה – הוכחה חיה לכך שגם בשיא החושך, האמונה באדם היא התיקון הגדול ביותר.