גמרא עיון קידושין 45, כיבוד אב ואם ב"א למקום או ב"א לחבירו [דף ל] - הרב אלעזר אהרנסון, ישיבת מעלות

Описание: רמב"ן שמות פרק כ פסוק יב (פרשת יתרו)
כבד את אביך - הנה השלים כל מה שאנו חייבין בדברי הבורא בעצמו ובכבודו, וחזר לצוות אותנו בעניני הנבראים, והתחיל מן האב שהוא לתולדותיו כענין בורא משתתף ביצירה, כי השם אבינו הראשון, והמוליד אבינו האחרון, ולכך אמר במשנה תורה (דברים ה טז) כאשר צויתיך בכבודי כן אנכי מצוך בכבוד המשתתף עמי ביצירתך.
ולא פירש הכתוב הכבוד, שהוא נלמד מן הכבוד הנאמר למעלה באב הראשון יתברך, שיודה בו שהוא אביו, ולא יכפור בו לאמר על אדם אחר שהוא אביו, ולא יעבדנו כבן לירושתו, או לענין אחר שיצפה ממנו, ולא ישא שם אביו וישבע בחיי אביו לשוא ולשקר. ויכנסו בכלל הכבוד דברים אחרים, כי בכל כבודו נצטווינו, ומפורשים הם בדברי רבותינו (קדושין לא ב), וכבר אמרו (שם ל ב) שהוקש כבודו לכבוד המקום:

רמב"ן שמות פרק כ פסוק יג (פרשת יתרו)
והנה עשרת הדברות חמשה בכבוד הבורא וחמשה לטובת האדם, כי כבד את אביך כבוד האל, כי לכבוד הבורא צוה לכבד האב המשתתף ביצירה, ונשארו חמשה לאדם בצרכו וטובתו:
...והנראה במכתב הלוחות שהיו החמש ראשונות בלוח אחד שהם כבוד הבורא כמו שהזכרתי, והחמש השניות בלוח אחד, שיהיו חמש כנגד חמש, כענין שהזכירו בספר יצירה (א ג) בעשר ספירות בלי מה כמספר עשר אצבעות, חמש כנגד חמש, וברית יחיד מכוונת באמצע.

פירוש המשניות לרמב"ם מסכת פאה פרק א משנה א
כי המצוות כולן נחלקין בתחילה על ב' חלקים. החלק הא', במצוות המיוחדות לאדם בנפשו במה שיש בינו ובין הקב"ה וכו', והחלק הב', במצוות התלויות בתועלת בני אדם וכו' וכגון הציווי באהבת איש את חבירו וכו' וכבוד אבות והחכמים.

מנחת חינוך פרשת יתרו מצוה לג אות א
ומ"ע הוא ככל מצות שבתורה לענין תשובה דתשובה מכפר. ומכל מקום אני מסופק לפי המבואר בר"מ הלכו' תשובה ובש"ס דעבירות שבין אדם לחבירו לא מהני תשובה ולא יום הכפורים עד שירצה א"ח אם כאן במצוה זו של כיבוד דהוא נוסף דגזה"כ הוא דנוסף על כיבוד כל אדם דבאדם אחר אין איסור אלא לצערו וכאן מצוה לכבדו אם לא כיבדו אפשר דהיא רק מצות המקום ב"ה ולא בין אדם לחבירו דבין אל"ח אינו אלא במה שהוא שוה לכ"א אבל כאן הוא רק באו"א א"כ אינו אלא כמצות שבין אדם למקום ב"ה א"ד כיון שהשי"ת ציוה זו המצוה בין אל"ח הוי בין אדם לחבירו ולא מהני תשובה אם לא שירצה את אב ואם.

כלי יקר שמות פרק כ פסוק יב (פרשת יתרו)
כבד את אביך ואת אמך. במצוה זו חתם חמש דברות ראשונות המדברים בכבוד המקום ברוך הוא כי מטעם זה נאמר בכולם ה' אלהיך ולא הזכיר ה' בכל חמש דברות אחרונות המדברים בדברים שבין אדם לחבירו. ומצות כיבוד אב ואם אף על פי שהוא בין אדם לחבירו מכל מקום מצוה זו נוגעת גם בכבוד המקום ברוך הוא לפי ששלושה שותפין באדם הקדוש ברוך הוא ואביו ואמו, ואם תכבד אב ואם בעבור שמהם נוצר החומר והגוף הכלה והבלה קל וחומר בן בנו של קל וחומר שתכבד את אביך שבשמים אשר נתן בך הנשמה החלק המעולה הקיים לנצח. ובמסכת קידושין (ל ב) תנו רבנן שלושה שותפים באדם וכו' ומסיק שם בזמן שאדם מכבד את אביו ואמו מעלה אני עליכם כאילו דרתי ביניכם וכבדוני, וקשה דירה מאן דכר שמיה ומהיכן למדו לומר כאילו דרתי ביניכם, ודאי למדו זה ממה שמצינו שבכל חמש דברות אחרונות לא נזכר השם לפי שמדברים בדברים שבין אדם לחבירו ואם כן למה הזכיר ה' אלהיך אצל כיבוד אב ואם, אלא שעשה הקדוש ברוך הוא דירה לשמו הגדול יתברך אצל אב ואם לומר שהמכבד אב ואם כאילו דרתי ביניכם וכבדוני.

ספר החינוך פרשת יתרו מצוה לג
משרשי מצוה זו, שראוי לו לאדם שיכיר ויגמול חסד למי שעשה עמו טובה, ולא יהיה נבל ומתנכר וכפוי טובה, שזו מידה רעה ומאוסה בתכלית לפני אלהים ואנשים. ושיתן אל לבו כי האב והאם הם סיבת היותו בעולם, ועל כן באמת ראוי לו לעשות להם כל כבוד וכל תועלת שיוכל, כי הם הביאוהו לעולם, גם יגעו בו כמה יגיעות בקטנותו. וכשיקבע זאת המדה בנפשו יעלה ממנה להכיר טובת האל ברוך הוא, שהוא סיבתו וסיבת כל אבותיו עד אדם הראשון, ושהוציאו לאויר העולם וסיפק צרכו כל ימיו, והעמידו על מתכונתו ושלימות אבריו, ונתן בו נפש יודעת ומשכלת, שאלולי הנפש שחננו האל יהיה כסוס כפרד אין הבין, ויערוך במחשבתו כמה וכמה ראוי לו להזהר בעבודתו ברוך הוא.

הרב סולובייצ'יק, אדם וביתו, עמוד 218 ועמוד 228
ניתן לזהות בנקל את המרכיבים המעשיים של כיבוד הורים ומוראם, ואפשר לנסחם בניסוחים מדוייקים: כיבוד הורים כמוהו כשירותי רווחה, ומורא הורים מקביל להקפדה נאותה על התנהגות הולמת.
ברם, ההיבט הסובייקטיבי של כיבוד הורים ומוראם, הלוא הן החוויות הפנימיות, הוא חומקני מכדי שניתן להציע לו פירוש והגדרה מדוייקים...
'הרפתקת אהבים' זו היא דו צדדית.
צד ההורים: הצו התובע לכבד את האב והאם ניתן מתוך מודעות עמוקה לתלות ההדדית שבין בני האדם, ולחוסר יכולתו של הפרט לספק את כלל צרכיו בעצמו. ההורים מעניקים חלק מעצמם לילדם; הם מעמידים אותו על רגליו ועוקבים מקרוב אחר גדילתו במסירות אין קץ, ותוך הקרבה עצמית על אנושית. אין אדם יכול להגיע לבגרות מבלי שינחוהו אחרים, בדרך כלל הוריו. מעשי ההקרבה מצד האב והאם הם שמאפשרים לילד לגדול כראוי ולהתחנך נכונה. בשלב זה הילד הוא מי שמקבל את הטובה, וההורים הם המעניקים אותה ועמלים בה.
הצד השני, צד הילדים: הילד אמור לחוש חובה כלפי הוריו, בשל הוקרה שיסודה באסירות תודה על כל מה שעשו למענו, ללא חשבון אנוכי וללא פניות. הוא מרגיש כי קרבתו אליהם היא עובדה בל תמוט, וכי הוא שייך להם ואינו יכול להתנתק מהם. אם עולה בידו להגיע להצלחה כלשהי בחיים, הרי שהישג זה בא לו בעיקר הודות לקרבנות שהקריבו הוריו, והודות לטיפולם האוהב. על כן בעל חוב הוא להם, ועליו לפרוע חוב זה של הכרת תודה.

ירושלמי קידושין פרק א הלכה ז