ולוג המתפתחת | פרק 8 – הקרבה

Описание: זה הפרק הכי פילוסופי שלי עד כה...
אני יכולה לשמוע אותו שוב ושוב, וכל פעם תעלה לי מחשבה אחרת, לפעמים אפילו מנוגדת לעצמי.

זה התחיל מהשראה מביקור בקונצרט - מהמחשבה על הקרבה:
כדי להגיע לרמה מסוימת, כדי להצליח, מה צריך לעשות? כמה צריך להקריב?
ומשם זה מהר מאוד גלש אל החיילים - אל הרעיון של “טוב למות בעד ארצנו”,
ואל השאלות על הקרבה בקרב.

האם הקרבה נובעת מתדר של קורבן?
האם היא תמיד בניגוד לרצון - כשאני לא באמת רוצה, אבל עושה בכל זאת?

הרי תמיד לימדו אותנו שכדי להשיג משהו - חייבים להקריב משהו אחר.
לוותר, להתאמץ, לעבור קושי. עבודה קשה מביאה תוצאות.

אבל בזמן האחרון אני שואלת את עצמי - האמנם?
כי כשאני מסתכלת על השינויים הקטנים בחיים שלי, אני מגלה שכשאני באמת רוצה משהו -
אני בכלל לא מרגישה שאני מקריבה!!!
אני פשוט רוצה. הרצון עצמו מתניע את השינוי. וזה אפילו קל!!! וכיף!!!! ומרחיב!!! ומשמח!!!
הרצון הופך למנוע, לתנועה
אני מרגישה בהתרחבות - לא בהתכווצות!

ומשם זה התפתח לפילוסופיה עמוקה יותר: על שני הקולות שבתוכנו - ימין ושמאל, ראש ולב, גברי ונשי, היגיון ודמיון.
בשלב מסוים הבנתי - ככה אנחנו בנויים. יין ויאנג. שחור ולבן.
לא צבע אחד, לא מחשבה אחת.

הניגוד הזה הכרחי.
כדי שיתקיימו חיים - חייבים שני צדדים שמתנגדים.
כמו בפיזיקה - בלי ניגוד אין כוח, אין דחיפה, אין תנועה.
בלי ניגוד- אין חיים!