Sappho of Lesbos סאפפו מלסבוס

Описание: Filmed at a public dress rehearsal at the Jaffa Theater, March 2023
Author and Director: Amos Mokadi
Composer: Ron Weidberg
Sappho: Miriam Toukan
Atthis: Yarden Karavani
צולם בחזרה כללית פתוחה בתיאטרון יפו, מרץ 2023
מחבר ובמאי: עמוס מוקדי
מלחין: רון וידברג
סאפפו: מרים טוקאן
אתיס: ירדן קרואני
This two-hander, i.e. a play with two characters only, depicts the life of a great woman called Sappho – who lived on the Greek island of Lesbos some 2600 years ago – and of her lover, Atthis. Sappho is considered the greatest lyrical poet of all times; moreover, she is said to be the creator of lyrical poetry and due to this status Plato named her “the Tenth Muse", that is, the muse who inspired a totally new art form – that of purely personal emotions.
What were the conditions enabling her poetry to flourish? Most of us are familiar with the great Greek cultural heritage, but less well-known is the fact that the city-states of Greece (the polis) fought each other more days in every given year than they thrived in neighborly peaceful relationship. What united the scattered cities of Greece more than anything were the Homeric poems, the Iliad and the Odyssey, which praised endless brutal battles, cutting off of limbs, gouging out eyes, ripping out intestines, destroying and pillaging cities, enslaving and raping women – and any man excelling in these brutal deeds was entitled a hero! Against this background, the uniqueness of Sappho's delicate poetry stands out, and so does the resulting persecution she became subject to.
The war that most affected her life was fought during a number of years between Lesbos and Athens over control of the polis of Sigeum in Asia Minor. All that time – while Lesbos' men were away at war – the rule over Lebos, however temporary, was in the hands of Lesbos’ women headed by Sappho. But this hardly affected her poetry, which centered on her love for her female companions, who flocked to her home from all over Greece.
Sappho's way was not of confrontation but of embracing the other – be it human or god. While the Catholic Church understood the “danger" of her message and took care to destroy her writings (that were kept in its monasteries), my hope is that the Sapphic message of pure love will join the royal way as it were and live on in our hearts again.
Amos Mokadi, 2003


במחזה-לשתים זה אני מעלה פרק מחייה של אשה דגולה הקרויה סאפפו, שחיתה באי היווני לסבוס לפני 2600 שנה. סאפפו נחשבת לגדולת המשוררות הליריות בכל הזמנים; יתרה מכך, היא נחשבת ל י ו צ ר ת ה של השירה הלירית. בשל אמירה זו כינה אותה אפלטון "המוזה העשירית", כלומר, המוזה שהביאה בכנפיה אומנות חדשה, שלא היתה ידועה עד אז לא לאדם ולא לתשע המוזות המסורתיות: שירה אישית טהורה.
על התרבות היוונית המפוארת שמענו כולנו, אך פחות מוכּרת לנו העובדה, שערי-המדינות של יוון (הפוליסים) לחמו זו בזו יותר ימים בשנה מאשר חיו בשלום זו עם זו. מה שאיחד יותר מכל את עריה הפזורות של יוון היו השירות ההומריות, שקריאה בהן, באיליאדה ובאודיסיאה, מתארת קרבות אכזריים אינסופיים, כריתת איברים, ניקור עיניים, קריעת ותלישת מעיים, הרס וביזת ערים, שיעבוד ואונס של נשים – וכל המרבה בעשייה זו ייקרא גיבור! על רקע הסאגה התרבותית הזאת תובן היחודיות של שירתה העדינה של סאפפו והרדיפות שנרדפה בגינה. המלחמה שהשפיעה על חייה יותר מכל התנהלה במרוצת שנים אחדות בין לסבוס לאתונה על השליטה בעיר סיג'אום שבתורכיה בת זמננו. כל אותה עת – כשהגברים עסוקים במלחמה – היתה השליטה באי נתונה בידי הנשים ובראשן סאפפו. זה המקרה ההיסטורי היחיד של שלטון – אם גם זמני – של נשים. שִירָתָהּ של סאפפו, בהתאם, היתה בראש ובראשונה על אהבתה לנשים, שנהרו לביתה מרחבי יוון.
תקופת חייה של סאפפו עדיין מכונָה "פְּרֶה קלאסית", אבל השינויים שהתחוללו באותן שנים היו משמעותיים ביותר לגבי העתיד. הפילוסוף ("הראשון") תאלס פעל אז במילטוס הנמצאת ביבשת אסיה, לא רחוק מלסבוס; סולון החל את המפעל האדיר של החקיקה הדמוקרטית באתונה; איזופוס המשיל אז את משליו; ובמיטיליני מָשַל פיטאקוס, המנצח האולימפי, שהגותו על טיבו של שלטון נבון נלמדת עד היום במחלקות מדע המדינה. השמות האלה נמנים על "שבעת חכמי יוון" – כולם גברים ואשה אין בהם, למרות מעמדה המרומם של סאפפו ומעמדן של הנשים באי בכלל. ממעט העובדות הידועות לנו עליה אנו לומדים על שתי הגליותיה – פעם אל מחוץ למיטיליני ופעם אל סיראקוז, הרחק מלסבוס. הגליות אלה מספקות לנו ראייה ניצחת על מעורבותה של סאפפו בחיי הפוליס – גם אם בכתביה שהגיעו לידינו מעטים הרמזים לכך.
דרכה של סאפפו לא היתה דרך-העימות, אלא דרך חיבוקו של הזולת – יהי זה הולך-על-שתיים או אל מכונף. ובעוד הכנסייה הקתולית "הבינה את גודל הסכנה" ודאגה להשמיד את כתביה, תקוותי היא, שהמסר הסאפפי הטהור יצטרף בימינו אל דרך המלך, ישוב וישכון בריש גלי בלבבות.
עמוס מוקדי, 2023