כֵּן

Описание: נכתב من زمان
מִן זַמַאן (😉)
קיבל לחן ושירה
ונולד כאן מחדש מרגע זה 😂

כֵּן

וּבַלַּיְלָה
הִנַּחְתָּ אוֹתִי
סְגֻלָּה מֵאַהֲבָה
קוֹלִי,
מְלַחֵשׁ צִפּוֹרִים מִקְּטִיפָה
שְׂפָתַי, וֶרֶד הַנָּע
בְּדִמְעוֹתַי זִיו נְשָׁמָה
הָיִיתִי
מֵאָז שֶׁקּוֹלְךָ נִמְזָג בִּי
הִנַּחְתָּ אוֹתִי
וּבַלַּיְלָה
זהו שיר של ייחוד.
לא תשוקה גולמית, אלא אהבה שיש בה
ידיעה, הכרה, והיזכרות קדומה.
הגבר והאישה אינם “נפגשים” – הם "שבים זה אל זו".
הלילה הוא המרחב שבו מתאפשר החיבור הזה:
זמן של הסתר מהעולם וגילוי בין הנשמות.
“וּבַלַּיְלָה / הִנַּחְתָּ אוֹתִי”
זה הרגע שלפני.
ההנחה היא "השכבה רכה בצוותא", קרבה שקטה,
שניים שנמצאים זה עם זו באותו מרחב נשימה.
בקבלה, זה שלב שבו הזכר והנקבה כבר סמוכים,
אך עדיין לא בייחוד מלא –
הנוכחות עמוקה, העשייה מושהית.
הוא אתה, והיא מונחת "אתו".
“סְגֻלָּה מֵאַהֲבָה”
הקרבה עצמה היא סגולה.
אין כאן פעולה חיצונית –
עצם השהות המשותפת פועלת תיקון.
זה רמז לכך שהחיבור ביניהם
אינו מקרי או יצרי בלבד, אלא "נושא כח רוחני":
אהבה שיש בה ריפוי, השבה, זכירה.
“קוֹלִי, מְלַחֵשׁ צִפּוֹרִים מִקְּטִיפָה"
הקול כבר אינו קול של דיבור.
זהו שיח פנימי, כמעט טלפתי – "שיח נשמות".
הציפורים הן רמז לנשמות מרחפות,
למסרים דקים העוברים ביניהם.
“קטיפה” מתארת את האיכות:
רוך, איטיות, מגע שאינו תובע.
זה שלב שבו התשוקה עדיין בלחישה – אבל היא מלאה חיים.
“שְׂפָתַי, וֶרֶד הַנָּע”
כאן נכנס הארמז הקבלי המובהק לנשיקה.
השפתיים הן שער –
ובקבלה הנשיקה היא אחת מדרגות החיבור.
הוורד מסמל:
פתיחה
רגישות
תגובה לאור
“נע” – לא קפוא, לא נלקח, אלא נענה.
הנשיקה כאן אינה טכנית אלא "הכרה הדדית",
מגע שבו הנשמות מביטות זו בזו דרך הגוף.
“בְּדִמְעוֹתַי זִיו נְשָׁמָה”
זה רגע של שיא עדין מאוד.
הדמעות אינן פורקן רגשי – אלא "עודף אור".
כשהחיבור אמתי, הנשמה מגלה את עצמה,
והגוף מגיב בדמעות.
זה סימן של אמת עמוקה:
"זיו” – הארה, ברק של היזכרות במה שהיינו לפני הפירוד.
(טרם נסירה)
“הָיִיתִי”
כאן מתרחש ביטול האגו.
אין “עושה”, אין “רוצה” – יש "הוויה משותפת".
זה רגע של ייחוד שבו האישה אינה מתארת פעולה אלא מצב קיום:
אני – בתוך החיבור.
“מֵאָז שֶׁקּוֹלְךָ נִמְזָג בִּי”
הקול אינו קול פיזי כלל.
זה מיזוג של תדרים, של זיכרון נשמתי.
בקבלה, זה רמז לאיחוד של זכר ונקבה שננסרו –
הקול שלו שב ומוצא מקום בתוכה, לא כאחר אלא כמשלים.
הסיום:
“הִנַּחְתָּ אוֹתִי
וּבַלַּיְלָה”
החזרה אינה חזרה סגנונית – אלא מחזורית.
החיבור הזה "שב ומתרחש".
לא רק במעשה גופני, אלא במעשה נשמתי שמתחדש.
הלילה אינו זמן חד־פעמי,
אלא מרחב שבו הנשמות נפגשות שוב ושוב,
מעבר לזמן, מעבר לגוף.
זהו שיר על:
אהבה בין איש לאישה שיש בה קדושה טבעית
מגע גופני שהוא שער לשיח נשמות
ייחוד שאינו בולע אלא משיב
תיקון של פירוד קדמון דרך רוך, נשיקה, דמעה והנחה
זה שיר אמיץ, עדין, ועמוק מאוד –
ארוטיקה של נשמה, לא של רעש.

*הצילום נלקח מהאינטרנט

Lyrics written by me © 2026 Talia
Music produced with SUNO AI
© כל הזכויות שמורות.
אין לעשות שימוש, העתקה או הפצה ללא אישור