המשקפיים של נויפלד- דבר והיפוכו- דניאלה מילוא בפסטיבל הפסנתר

Описание: אחורי הקלעים היו תמיד הבית שלי. משם הבטתי בשמחה על המתרחש, משאיר את הבמה עטוית הפנסים לאחרים, כאלו שיש להם כשרונות נפלאים שהופכים את הבמה לבית שלהם. הפעם החלטתי להפוך את אחורי הקלעים לבמה. לסובב את זווית הראייה ב-180 מעלות, להסיט את הווילונות למקום הנסתר לעין הקהל ולהזמין אתכם לראות ולחוות את הדברים דרך המשקפיים שלי, דרך הזווית של זה שעומד שם מאחור.
המקום הקסום הזה, אליו אני מזמין אתכם, מאפשר לי לתת מעצמי לעולם. נפלה בזכותי האפשרות ליצור עולם שלם מתוך פאזל של מילים ומנגינה ולשיר לכם אותו דרך "מגברים" שונים. מישהו אמר לי פעם שנכון לקרוא לתהליך הזה עבודת יד. מישהו אחר אמר עבודת בית. הכול נכון ומדויק ובעיקר -- הכול בא מן הלב. לכן גם בחרתי נושאים שהם לב החיים שלי:
לידה, מוות, פחדים, אמונות, מאבקים, אהבה -- נושאים שהם העוגנים של חיי, שסביבם נכתבו הטקסטים. גם כותבי הטקסטים היו אנשים שנכנסו לליבי -- אנשים שאני מעריך את היצירה שלהם ואת הבחירה שלהם במילים שעושות הבדל.
בגלל שאני לא זמר, בחרתי לכל שיר מבצע. הבחירה במבצעים הייתה עבורי קלה כי אלו אנשים שאני מאוד אוהב. אני לא יודע לשיר אבל אני שר דרכם. הם ה"מגבר" שלי, הפה שלי. הם נתנו לרגש שלי התגלמות פיזית בדמות קול וגרון, ובעיקר לקחו את היצירה והביאו לתוכה את עצמם. איזו חוויה זו הייתה לראות שלושה-עשר מבצעים יורדים במדרגות לאולפן שלי במשך יותר משנה ויוצרים ביחד יצירה אחת הגדולה מסך חלקיה... אני מרגיש גאה שאנשים יקרים כאלו שרו אותי, שרו בשבילי.
העבודה על אף שיר בפרויקט שלפניכם לא הסתיימה באמת. היא גם לא תסתיים לעולם. תמיד אוכל לעבוד עליו עוד ועוד, אבל החלטתי לעצור כאן. לא כי זו סוף הדרך, אלא כי אני מוכן לפסוע בשביל חדש ולפנות מקום לכל אחד מכם שיבחר לצעוד בה, ולחוות בדרכו את שחוויתי אני. מכאן אני מסתכל על הכול דרך המשקפיים שלי ומרגיש מאושר.