כיצד, אם בכלל, להוציא ילדה שנשבתה כקורבן במערכת יחסים רעילה עם נרקיזיסט/פסיכופת? ליאת מוזס

Описание: פסיכופת / נרקיסיסט - העונש של כל משפחה שהבת שלהם נפלה קורבן
--------
כשאישה חיה עם גבר נרקיסיסטי או פסיכופתי - והמשפחה רואה מהצד - הדילמה כמעט בלתי נסבלת:

האם להעיר לה שוב ושוב?
או לשתוק כדי לא לאבד אותה?

בואי נדבר מקצועית, נקי, מבוסס מחקר.
ראשית, להבין מה קורה לה במוח:
בקשרים פוגעניים נוצר מנגנון שנקרא Trauma Bonding (טראומה בונדינג), מושג שפותח ע"י Patrick Carnes.

זה לא "טיפשות".
זו התקשרות נוירוביולוגית.

מה קורה שם?
------
מחזוריות של אידיאליזציה ---) פגיעה ---) פיוס

1. הפרשת דופמין ואוקסיטוצין אחרי רגעי חסד.
2. קורטיזול ואדרנלין בזמן איום
המוח נכנס למעגל התמכרותי.

ככל שיש יותר כאב ואחריו הקלה , הקשר מתחזק.
מחקרים על אלימות רגשית הראו שחשיפה כרונית לסטרס זוגי משפיעה על פעילות האמיגדלה (מרכז האיום) ועל הקורטקס (קבלת החלטות ושיפוט).

לאמור, ככל שהקשר רעיל יותר, כך היכולת שלה לחשוב רציונלית נפגעת יותר.

אז כשמשפחה אומרת לה:
"את לא רואה מה הוא עושה לך?"

המוח שלה שומע:
"את תוקפת את מקור הביטחון שלי."

והיא תגן עליו.

מה לא לעשות !!!
------
1. לא להפעיל לחץ אולטימטיבי ("או הוא או אנחנו").

2. לא להשפיל אותה על הבחירה.
3. לא לנסות "להוכיח" לה שהוא נרקיסיסט.
4. לא להלחם בו דרכה.

למה?
-----
הואיל ונרקיסיסטים עובדים על בידוד.
ואם היא תרגיש שהמשפחה תוקפת - היא תתרחק ותשאר לבד איתו.

וזה בדיוק מה שהוא רוצה.

אז מה כן עושים?
------
1. משאירים דלת פתוחה. תמיד.

משפטים כמו:

"אנחנו פה בשבילך."
"אם אי פעם תצטרכי מקום בטוח , את לא צריכה להסביר."

בלי נאומים.

2. משקפים רגשות, לא אבחנות.
לא: "הוא מתעלל בך."
כן: "שמתי לב שאת עצובה יותר בזמן האחרון."

המוח לא נכנס למגננה כשמדברים על היא ולא על הוא.

3. מחזקים את הזהות שלה.
נרקיסיזם שוחק ערך עצמי
ולכן המשפחה צריכה להזכיר לה:
מי היא הייתה לפניו,
הכוחות שלה,
העצמאות שלה,
לא כטקטיקה. כאמת !

4. לא מנתקים איתה קשר גם אם היא בוחרת להשאר איתו.

האסימון נופל לרוב אחרי אירוע שובר דפוס, קרי: בגידה, השפלה פומבית, פגיעה בילדים, קריסה כלכלית.

אם היא תהיה מבודדת - לא יהיה לה לאן ללכת.

מה המחקרים על יציאה מקשר פוגעני מראים?

נשים יוצאות מקשרים כאלה בממוצע אחרי 6-7 ניסיונות פרידה.

זה לא רגע אחד של תובנה, אלא זה תהליך.

והגורם המגן מספר אחד?
רשת תמיכה יציבה ולא שיפוטית.
.... אז לתת לה להישאר עד שייפול האסימון?
----------
לא "לתת".
לא "להוציא".
להיות עוגן.

תבינו:
אי אפשר להכריח תודעה להתעורר.
אבל אפשר להיות הקרקע הרכה שהיא תיפול אליה כשהיא תבין.

אז מתי כן מתערבים באופן פעיל?
------
במידה ויש:
1. סכנה פיזית
2. אלימות כלפי ילדים
3. איומים
4. בידוד קיצוני.

במקרים כאלה פונים לגורמי רווחה או ייעוץ מקצועי גם בלי הסכמתה.

בטיחות קודמת לאוטונומיה.

מסר חשוב למשפחות
------
הקרב הוא לא מולו.
הקרב הוא על החיבור אליה.

וככל שתלחצו יותר, כך הטראומה בונד יתהדק יותר.

הדרך החכמה היא לא ע"י מלחמה,
אלא ע"י נוכחות יציבה, רגועה, עקבית.

וכשהיא תתעורר - היא תזכור מי לא ויתר עליה.


ליאת מוזס,
יועצת זוגית, קואוצ'רית רגשית, מגשרת
אתר: liat-tipulzugi.co.il

----
#זוגולוגיה
#יועצתזוגית_ליאתמוזס
#קואוצרית_ליאתמוזס

#נרקיסיזם
#קשררעיל
#אלימותרגשית
#טראומהבונד
#משפחהתומכת
#נשיםחזקות
#יועצתזוגית
#מודעותרגשית
#אהבהלאאמורהלכאוב
#ליאתמוזס
#פסיכופת
#נרקיסיסט
#ייעוץזוגי
#m_t_h
#mental_therapy_healing