שובבי"ם ב': קדושת ישראל במצרים | שיעורו השבועי של הרב אברהם אנגל | ישיבת 'עטרת מרדכי' צפת

Описание: דף מקורות

תיקון בנ"י במצרים

ויקרא כד' י' וַיַּצֵא בֶּן אִשָּׁה יִשְׂרָאֵלִית וְהוּא בֶּן איש מצרי בְּתוֹךְ בְּנִי יִשְׂרָאֵל וַיִּנְצוּ במחֲנָה בֶּן הישראלית וְאִישׁ הישראלי: (יא) ויקב בֶּן הָאִשָּׁה הַיִשְׂרָאלית אֶת הַשֵׁם וַיְקַלֵּל וְיָבִיאוּ אתוֹ אֶל מֹשֶׁה וְשָׁם אמו שלמית בת דבָרִי לְמטה דן:

ויקרא כד

רשי : ושם אמר שלומית בת דברי. שבחן של ישראל שפרסמה הכתוב לזו לומר, שהיא לבדה היתה זונה: שלמית. דהות פטפטה שלם עלך, שלם עלך, שלם עליכון, מפטפטת בדברים, שואלת בשלום הכל: בת דברי. דברנית היתה, מדברת עם כל אדם לפיכך קלקלה:

2. ילקוט שמעוני תורה פרשת במדבר [המתחיל ברמז תרפג]

(רמז תרפד] בשעה שקבלו ישראל את התורה נתקנאו אומות העולם בהן מה ראו להתקרב יותר מן האומות, סתם פיהן הקדוש ברוך הוא אמר להן הביאו לי ספר יוחסין שלכם שנאמר הבו לה' משפחות עמים כשם שבני מביאין, ויתילדו על משפחותם, לכך מנאם בראש הספר הזה אחר המצות, אלה המצות אשר צוה ה' את משה אל בני ישראל בהר סיני, ואחר כך וידבר ה' במדבר סיני שאו את ראש כל עדת בני ישראל (א, א] שלא זכו ליטול את התורה אלא בשביל היוחסין שלהן.

במדבר פרק כד פסוק ג וַיִּשָּׂא מְשָׁלוֹ וַיֹּאמֶר נְאֻם בְּלְעָם בְּנָוֹ בְער וּנְאֻם הַנָּבָר שָׁתָם הַעֲיִן:

רש"י : שתם העין - עינו נקורה ומוצאת לחוץ וחור שלה נראה פתוח, ולשון משנה הוא כדי שישתום ויסתום ויגוב (ע"ז סט א). ורבותינו אמרו לפי שאמר ומספר את רובע ישראל, שהקב"ה יושב ומונה רביעיותיהן של ישראל מתי תבא טפה שנולד הצדיק ממנה, אמר בלבו מי שהוא קדוש ומשרתיו קדושים יסתכל בדברים הללו, ועל דבר זה נסמת עינו של בלעם.

במדבר פרק כד פסוק ה מה־טָבוּ אֹהֶלֶיךָ יַעֲקֹב מִשְׁכְּנֹתֶיךָ יִשְׂרָאֵל:

רש"י מה טובו אהליך - על שראה פתחיהם שאינן מכוונין זה מול זה:

במדבר רבה (וילנא) פרשת במדבר פרשה ב סימן ד

אף בלעם הביט בהם ויצאה עינו כנגדן שלא היה יכול ליגע בהם שנאמר (במדבר כד) וישא בלעם את עיניו אלו הם הדגלים התחיל אומר מי יכול ליגע בבני אדם אלו מכירין את אבותיהם ואת משפחותיהם שנאמר (שם /במדבר כ"ד) שוכן לשבטיו מיכן למדנו שהיו הדגלים גדולה וגדר לישראל לכך נאמר איש נאמר איש על דגלו.

קדושת ישר שראל לא נפגמת גם אחרי הנפילה בבנות מואב

במדבר פרק כו

(א) וַיְהִי אַחֲרֵי המגפה פֿ וַיֹּאמֶר יְקֹוָק אֶל־מֹשֶׁה וְאֵל אַלעזר בן־אַהֲרן הכהן לאמר: (ב) שָׁאוּ אֶת־רֹאשׁ כָּל־עֲדַת בָּנִי־ישראל…

(ה) רָאוּבֵן בְּכָוֹר יִשְׂרָאֵל בְּנִי רָאוּבן חֲנוֹךְ מִשְׁפַּחַת הַחנכי לפלוא משפחת הפלאי

(ו) לְחָצְרן משפחת הֶחָצְרוֹנֵי לכרמי מִשְׁפַּחַת הַכּרְמי:

רשי: (ה) משפחת החנכי. לפי שהיו האומות מבזין אותם, ואומרים, מה אלו מתייחסין על שבטיהם, סבורין הן שלא שלטו המצריים באמותיהם, אם בגופם היו מושלים קל וחומר בנשותיהם, לפיכך הטיל הקב"ה שמו עליהם, ה"א מצד זה ויו"ד מצד זה, (ת) לומר, מעיד אני עליהם שהם בני אבותיהם, וזה הוא שמפורש על ידי דוד, שבטי יה עדות לישראל (תהלים קכב, ב, ד), השם הזה מעיד עליהם

לשבטיהם, לפיכך בכולם כתב החנכי הפלאי,

ילקוט שמעוני תורה פרשת פינחס [המתחיל ברמז תשעא

ויהי אחרי המגפה וגו' שאו את ראש כל עדת בני יש ישראל [כו, א], זש"ה אם אמר אמרתי מטה רגלי חסדך ה' יסעדני, בשעה שקבלו ישראל את התורה נתקנאו אומות העולם אמרו מה מה ראו להתקרב מכל האומות, סתם פיהן הקדוש ברוך הוא א"ל הביאו לי יוחסין שלכם הבו לה' משפחות עמים הבו לה' כבוד ועוז כשם שבני מביאין ויתילדו על משפחותם, לכך מנאם בראש הספר אחר המצות אלה המצות אשר צוה ה' את משה אל בני ישראל בה שראל בהר סיני ואחר כך וידבר ה' אל משה במדבר סיני וגו' שאו את ראש כל עדת בנ"י שלא זכו ** ליטול את התורה אלא בשביל יוחסין שלהם, גן נעול אחותי כלה אחת היא יונתי תמתי וגו' שמעו האומות אף הן התחילו מקלסין להן בנות ויאשרוה וגו' לא עשו אלא כשבאו לשטים ויחל העם לזנות שמחו האומות ואמרו אותה העטרה שהיה בידן כבר היא בטלה אותו השבח שהיו משתבחין הרי בטל שוים הן לנו, כשבאו לידי נפילה זקפן המקום שנאמר אם אמרתי מטה רגלי נגף המקום את כל מי שנתקלקל והעמידן על טהרתן: