כי תבוא נצבים: שמחה, ענווה, קדושה ודבקות – יסוד העבודה בראש השנה - מעלת ר"ה בא"י

Описание: הרב אברהם הלוי שליט״א בשידור חי!
מה היסוד? “והלכת בדרכיו”

המצווה: להידמות למידותיו של הקב״ה ככל היכולת – “מה הוא רחום וחנון… אף אתה” (רמב״ם, ספר המצוות עשה ח׳; הל’ דעות א–ב; ספר החינוך: “והלכת בדרכיו”).

שורש בבריאה: “נעשה אדם בצלמנו כדמותנו” (בר’ א). ה״צלם״ אינו גוף אלא מידות ומעשים – להנהיג חסד, רחמים, אמת וענווה.

כי־תבוא → נצבים: מן התוכחה אל הברית

התוכחות (כי־תבוא) עלולות לשבור את הלב, לכן מיד באה “אתם נצבים היום כולכם” (נצבים) לעמידה מחדש בברית: יש דין – אבל יש גם אמון ורחמים.

הברכות והקללות תלויות: האם נלך בדרכיו – יושר, חסד, שמחה במצווה, אמונה וביטחון – או חלילה להפך (“תחת אשר לא עבדת… בשמחה” – שמחה היא כלי לשכינה).

י״ג מידות של רחמים – “ברית י״ג”

אחרי חטא העגל (אלול–יוה״כ): ה’ מלמד את משה סדר תפילת רחמים (“ויעבור ה׳ על פניו…” שמות ל״ד) – זו ברית: כשאנחנו מזכירים ומתנהגים כך – נענים.

זכות אבות מול ברית אבות: גם אם “תמה זכות אבות” (שבת נה), יש “ברית י״ג” וגם “ברית אבות” שלא תמה – שער רחמים קבוע.

תשליך (מיכה ז): נוסח “מי־קל כמוך…” מכוון לי״ג מידות במדרגה גבוהה (“אריך אפין”).

ראש השנה: מלכות, ענווה, ושופר

“אשרי העם יודעי תרועה” – יודעים להפוך קול שבור לרחמים; לכן השופר כפוף – דרך של הכנעה וענווה.

חז״ל: ה’ עצמו “מתפלל” – יכבשו רחמיי את כעסי (ברכות ז) – ואנו ממליכים אותו בשופר כדי שיעבור מכסא דין לכסא רחמים.

מעביר על מידותיו – מעבירים לו (ר״ה יז): מי שמוותר, מוחל ומרחם – פותח לעצמו שער של נשיאת עוון.

“ובחרת בחיים” – מה לבחור בפועל

פסוק החותם (נצבים ל, יט–כ): “החיים והמוות… ובחרת בחיים… לאהבה… לשמע בקולו… ולדבקה בו” – דבקות היא הליכה במידותיו.

ארץ ישראל: “לשבת על האדמה… כי הוא חייך” (אור החיים: ישיבת הארץ – שלמות הכוללת את כל התורה). ההפטרות סביב ראש השנה (“למען ציון לא אחשה”) מדגישות דבקות בציון ומלכות ה’.

מידות מפתח שעלו בשיעור

חסד ורחמים – “נוצר חסד לאלפים”; עדיפות לשמחת אביונים (רמב״ם פורים) = שמחת ה’.

ענווה – “תשרי” = “ראשית” חסר א׳ = לשים עצמנו “רשים” בתחילה כדי לזכות ברחמים.

שמחה במצווה – תנאי לשכינה (“תחת אשר לא עבדת… בשמחה”).

שמירת העיניים וטהרה – נדבך של “והלכת בדרכיו” (קדושה).

אהבת ישראל ומחילה – “כל המעביר על מידותיו…”; להרחיב לב גם כלפי מי שקשה (בגבולות ההלכה).

אהבת ארץ ישראל – דבקות במקום שה’ “דורש אותה תמיד”; זהות וצלם־אלוקים מתבררים שם.

⚠️ נקודת זהירות: שאלות של הלכה למעשה (למשל יציאה מן הארץ בימי הדין) – לשאול פוסק מקומי. הדברים כאן הם קו השקפה ועבודת ה’.

מסלול עבודה קונקרטי לאלול וראש השנה

מידה אחת ליום: חסד קטן יומי (טלפון, צדקה, ויתור, פרגון).

תרגיל ענווה: “תחנונים ידבר רש” – לפני התקיעות אמור בלב “אין לי כלום משלִי – הכול שלך”.

תפילת רחמים: אמירת י״ג מידות בהבנה + קבלה מעשית של “מעביר על מידותיו”.

שמחה כבחירה: לבחור טון שמח בעבודת ה’ (ניגון, דבר טוב בסעודת יום טוב).

קשר לארץ: להוסיף פסוק/תפילה על ציון ובניינה (הפטרה “למען ציון לא אחשה”).

חשבון נפש עדין: לא מתוך אשמה, אלא מתוך רצון להדמות לטובו – “מלך חפץ בחיים”.

מקורות עיקריים (לבירור ולימוד)

תורה: בר’ א:26–28; שמות ל״ג–ל״ד (“ויעבור…”); דברים י״א:כ״ב; י״ג:ה; כ״ח:ט; ל:יט–כ.

חז״ל: רמב״ם הל’ דעות א–ב; ספר המצוות עשה ח׳; ספר החינוך “והלכת בדרכיו”; ר״ה יז; ברכות ז; אבות (דרך האמצע).

מחשבה: “תומר דבורה” (הרמ״ק) – פרק א על הדבקות במידות הרחמים; אור החיים על “ובחרת בחיים”; ראשונים על “תמה זכות אבות – ברית אבות לא תמה”.