הקרב על גבעות סילו | ז'וקוב בשערי ברלין

Описание: באפריל 1945, כשהרייך השלישי התמוטט בכל החזיתות, נערך אחד הקרבות האחרונים והעקובים מדם של החזית המזרחית: קרב גבעות סילו. עימות זה היה המפתח לכיבוש הסופי של ברלין. המרשל הסובייטי גאורגי ז'וקוב, מפקד החזית הביילורוסית הראשונה, הוטל לפרוץ את ההגנות הגרמניות לאורך נהר האודר, שם הקים הגנרל גוטהרד היינריצ'י קו מבוצר הידוע בשם גבעות סילו. זה היה המחסום ההגנתי הטבעי האחרון לפני שהגיע לבירת גרמניה.

ז'וקוב הרכיב כוח חסר תקדים: יותר ממיליון חיילים, כמעט 22,000 כלי ארטילריה, 3,000 טנקים ואלפי מטוסים. ב-16 באפריל, בשעה 4 לפנות בוקר, החלה הפצצה ארטילרית אכזרית, שהאירה את החזית במשך שעות. עם זאת, היינריצ'י, שצפה את המתקפה, הורה לכוחותיו לסגת קלות, והציל יחידות רבות מהאש הראשונית. המתקפה הסובייטית נתקלה בהתנגדות עזה, הצפת תעלות, שדות מוקשים ועמדות מדורגות שעצרו את התקדמותה במהלך שלושה ימים של לחימה עזה.

למרות האבדות הרבות שספגו הסובייטים, ז'וקוב התמיד באסטרטגיית הלחץ המתמיד שלו. הקרב הפך למלחמת התשה, כאשר כל גבעה וכל כפר התמודדו במחיר אנושי עצום. החיילים הגרמנים, רבים מהם בני נוער מהפולקסשטרם או ותיקים מותשים, הציגו הגנה נואשת, בידיעה שאין מקלט אחר בינם לבין ברלין. למרות זאת, העליונות המספרית והחומרית הסובייטית הטתה בסופו של דבר את האיזון.

ב-19 באפריל התמוטטו העמדות הגרמניות והצבא האדום פרץ את קו סילו. לז'וקוב הייתה סוף סוף דרך ברורה לברלין. מה שנותר מהוורמאכט נסוג לכיוון הבירה לעמידה אחרונה. הקרב על גבעות סילו היה הקדמה אכזרית לנפילת הרייך השלישי, בסימן העקשנות של ההגנה הגרמנית והמתקפה הסובייטית הבלתי פוסקת. מכאן ואילך, ברלין לא הייתה עוד סמל, אלא יעד צבאי ישיר עבור הצבא האדום.