אהיה אשר אהיה - שובבים: תשובה על תשובה בדרך לגאולה

Описание: הרב אברהם הלוי שליט״א בשידור חי!
את שואל מצוין: אם משה אומר “אלוהי אבותיכם שלחני”, למה צריכים לשאול “מה שמו”? ואיך מסתדר הרצף של אהיה → אהיה אשר אהיה → ה’ אלוהי אבותיכם… זה שמי לעולם.

המהלך נהיה ברור כשמבינים ש**“שם” בתנ״ך לא רק “כינוי”**, אלא הופעת ה’ / אופן הנהגה / הבטחה.

1) “מה שמו” – מה בעצם הם שואלים?

לא שישראל “לא יודעים מי זה אלוהי אבותיהם”, אלא הם אומרים בעצם:

א. באיזה הנהגה אתה בא לגאול אותנו?
הרי יש הבטחות לאבות, ויש גם דיבור על “גר יהיה זרעך…”. אז הם רוצים “סימן”: מה המסר המדויק של הגאולה? מה מידת ההנהגה עכשיו?

ב. איך נקרא אליו בתפילה?
כשאדם במצוקה, הוא צריך “שער” לתפילה: איזה שם מורה על רחמים/קירבה/גאולה.

לכן “מה שמו” = מה הגילוי של ה’ עכשיו.

2) למה ה’ עונה “אהיה אשר אהיה”?

רש״י מביא:
“אהיה עמהם בצרה זו, ואהיה עמהם בשעבוד שאר מלכויות”.

כלומר: ה’ לא נותן “שם טכני”, אלא הבטחה:

אני איתכם. לא עוזב. גם כשקשה.

ואז משה אומר (לפי רש״י):
“דיה לצרה בשעתה” — אל תעמיס להם עכשיו “גלויות עתידיות”.
וה’ מסכים: “אהיה” (פעם אחת) — מסר קצר, מחזק, שמתאים לשמיעה של עבדים שבורים.

אז:

“אהיה אשר אהיה” = עומק שנאמר למשה.

“אהיה” = מה שמוסר לעם כדי לחזק ולא להפחיד.

3) אז למה מיד אחרי זה חוזרים ל“ה’ אלוהי אבותיכם”?

פה נכנס “ויאמר עוד…” — זו לא סתירה, זו קומה נוספת.

יש כאן 3 קומות של “שם”:

סוד פנימי למשה: אהיה אשר אהיה – הנהגה של ליווי בתוך תהליך, גם כשעוד לא רואים את הסוף.

מסר קצר לישראל: אהיה שלחני – “ה’ איתכם עכשיו”.

שם הברית הנצחי: ה’ אלוהי אבותיכם… – זה לא רק “אני איתכם”, אלא:

אני מקיים את ברית האבות

אני הגואל שמביא אתכם לייעוד (עם, תורה, ארץ)

לכן התורה מסיימת:
“זה שמי לעולם וזה זכרי לדור דור” — זה “שם הזיכרון” של הברית בכל הדורות.

4) “זה שמי לעולם” מול “זה זכרי” – כתיבה מול קריאה

חז״ל והפרשנים אומרים (כמו שהזכרת):

שם הוי״ה נכתב כמו שהוא (זה שמי לעולם), אבל לא נקרא ככתבו (מעלימים/לא מבטאים).

בקריאה אנחנו אומרים אדנות (זה זכרי לדור דור – כך מזכירים בפה).

זה לא “זה לא השם שלי”; זה בדיוק להפך:
זה השם הנצחי — אבל יש דרך ראויה איך מזכירים אותו.

5) החיבור היפה שהבאת מליקוטי הלכות/ר׳ נתן: תשובה על תשובה

הרעיון שאתה מביא יושב ממש יפה על ההבדל בין אהיה לבין הוי״ה:

אהיה = תהליך, השתנות, “אני אהיה איתך כשאתה נהיה אחר”.
תשובה ראשונה הרבה פעמים מתחילה מיראה/דחף/מצוקה — זה עדיין “אני בדרך”.

אבל המטרה היא להגיע לשם הוי״ה = קביעות, אמת, יציבות, נצח.
כלומר: תשובה שלא תלויה רק בלחץ רגעי, אלא שינוי פנימי שמתמיד.

אז אפשר לנסח את זה כך:

“אהיה” – מתחילים בתשובה.
“הוי״ה” – כשזה נעשה תשובה שלמה ויציבה, זה נהפך ל“שם לעולם”.

זה מה שנותן תקווה: גם אם אדם התחיל ממקום לא מושלם — ה’ אומר לו “אהיה”: תתחיל. תזוז. ומשם תעלה.

הערה קצרה וזהירה על תעניות/תיקונים

כל מה שקשור לריבוי תעניות (כמו שמופיע בספרים) — לא עושים לבד. צריך הכוונה של רב שמכיר אותך, ובוודאי התחשבות בבריאות. בהרבה דרכים בעבודת ה’ היום מדגישים יותר: תשובה, לימוד, תפילה, צדקה, שמירת העיניים והלב, והתקדמות עקבית.