״אלוקים שלח אותי״ - סיפור אמונה בלתי נתפס על בגידה ומחילה | הרב שניאור אשכנזי פרשת ויגש

Описание: לתרומה ושותפות: https://did.li/shneoray
ליצירת קשר [email protected]

רוצים לקבל עדכון כשהשיעור השבועי עולה? הירשמו כמנוי 🔔

לקבלת השיעור בוואטספ: 054-300-16-40 • https://chat.whatsapp.com/LMnMtCHkZTY...
הפיצו את עלון 'פרשה' החדש!
להתרשמות והצטרפות: http://Parasha.org.il

רוצים לקבל עדכון כשהשיעור השבועי עולה? הירשמו כמנוי 🔔

הפצה דיגיטלית : [email protected] | BM | 0538001010

מקורות לפרשת ויגש תשפ"ו
1. בראשית מה: ועתה אל תעצבו ואל יחר בעיניכם כי מכרתם אתי הנה, כי למחיה שלחני אלוקים לפניכם: כי זה שנתים הרעב בקרב הארץ ועוד חמש שנים אשר אין חריש וקציר: וישלחני אלוקים לפניכם לשום לכם שארית בארץ ... שם נ: ועתה אל תיראו, אנכי אכלכל אתכם ואת טפכם.
משלי כ,כב: 'אל תאמר אשלמה רע, קווה לה' ויושע לך' – זוהר א רא,א: פסוק זה נאמר ביוסף הצדיק, שלא רק שלא שילם רע לאחיו אלא גמל עמהם חסד... רבי אבא היה יושב בשער העיר לוד וראה אדם ישן על בליטת עפר שיצאה מההר. התקרב נחש להכישו ויצא שֶרֶץ והרג את הנחש. כשקם משנתו נפלה בליטת העפר והתמוטטה אל העמק. שאלו רבי אבא מה מעשיך שגרם לך הקב"ה שני ניסים? אמר: אין אדם שעשה לי רעה ולא התפייסתי אתו, ואם לא יכולתי להתפייס עמו, לא הייתי עולה על מיטתי עד שמחלתי לו, ולא עוד אלא שהשתדלתי לעשות עמו טובות. בכה רבי אבא: גדולים מעשיך מיוסף הצדיק, שהוא ריחם לאחיו ואתה מרחם לכל אדם, וראוי אתה שייעשה לך נס על נס.
תניא סוף פי"ב: המוח שליט ומושל ברוח שבלבו לעשות ההפך ממש – להתנהג עם חברו במידת חסד וחיבה יתרה מודעת לו ... ואדרבה לגמול לחייבים טובות, כמ"ש בזוהר ללמוד מיוסף עם אחיו. ליקוטי שיחות ה/247 הערה 48: מכיון שמה שגמלוהו, הרי 'מאת ה' הייתה לו' וכל דעביד רחמנא לטב עביד, לכן צריך לגמול עמהם טובות כי עשו זאת בשליחותו של הקב"ה שגזר עליו ה'טב דעביד'.

2. בראשית נ: ויראו אחי יוסף כי מת אביהם ויאמרו לו ישטמנו יוסף והשב ישיב לנו את כל הרעה אשר גמלנו אתו: ויצוו אל יוסף לאמר אביך צוה לפני מותו לאמר: כה תאמרו ליוסף אנא שא נא פשע אחיך וחטאתם כי רעה גמלוך ועתה שא נא לפשע עבדי אלוקי אביך - רש"י: מהו 'ויראו'? שהיו רגילים לסעוד על שולחנו של יוסף והיה מקרבן בשביל כבוד אביו ומשמת יעקב לא קירבן.
רבנו בחיי בראשית נ,יז: והנה אחיו בקשו ממנו מחילה ולא ביאר הכתוב שמחל להם ... לא ראינו שיזכיר הכתוב מחילה ביוסף ולא שיודה להם שישא פשעם וחטאתם. ואם כן מתו בעונשם בלא מחילת יוסף ואי אפשר להתכפר עונם רק במחלתו. ועל כן הוצרך העונש להיותו כמוס וחתום להיפקד אחר זמן בעניין עשרה הרוגי מלכות.

3. אור החיים נ,כא: הרי זה דומה למתכוון להשקות חבירו כוס מוות [כוס רעל] והשקהו כוס יין, שאינו מתחייב כלום והרי הם פטורים וזכאים בדיני שמים.
רמב"ם שבת ב,טז: נתכוון להעלות דגים והעלה דגים ותינוק – פטור, ואפילו אם לא שמע שטבע, הואיל והעלה תינוק עם הדגים [ונמצא שלא עשה מעשה אסור].
חשק שלמה חושן משפט ב: מה שהביא ראיה מהא דפורש מצודה להעלות דגים והעלה תינוק ודגים דקיימא לה כרבה דפטור, משום דאזלינן בתר מעשיו ולא בתר כוונתו, הדבר שונה משום שבאותה מלאכה של צידה הייתה הצלת נפשות. אבל אם היה ידוע שהעלה הדגים בתחילה [ואחר כך נפל שם התינוק] גם לרבה חייב שהרי גם המחשבה וגם המעשה היו באיסור.

4. תניא אגרת הקודש סימן כה: אמרו רז"ל 'כל הכועס כאילו עובד עבודה זרה'. והטעם מובן ליודעי בינה, לפי שבעת כעסו נסתלקה ממנו האמונה, כי אילו היה מאמין שמאת ה' היתה זאת, לא היה בכעס כלל. ואף שבן אדם שהוא בעל בחירה מקללו או מכהו ומתחייב בדיני אדם ובדיני שמים על רוע בחירתו - אעפי"כ על הניזק כבר נגזר מן השמים והרבה שלוחים למקום ... וכמו שכתוב (אצל דוד ושמעי): 'כי ה' אמר לו קלל'. מלכים א ב,ט: והנה עמך שמעי בן גרא בן הימיני מבחרים והוא קללני קללה נמרצת... ואשבע לו בה' לאמר אם אמיתך בחרב, ועתה אל תנקהו כי איש חכם אתה.
ליקוטי שיחות ה/250: כשיוסף גמל עם אחיו טוב, הראה את הדרך ליהודים בכל הדורות, שכל אחד יביט על יהודי אחר - לא כפי שנראה בחיצוניות, אלא כמו שהוא מצד עצם הנשמה [שהוא שלם לגמרי] ובמילא יכלכלו לפי מעשיו (הטובים) ויגמול טובות עם חייבים. כאשר נוהג כך עם אחר, מעורר שגם בעצמו יאירו כל העניינים כפי שהם מצד עצם הנשמה.
רמב"ן ויקרא יט,יז: 'לא תשנא את אחיך בלבבך' - בעשותו לך שלא כרצונך - [אל תשנאנו] אלא תוכיחנו מדוע ככה עשית עמדי ... כי בהוכיחך אותו יתנצל לך או ישוב ויתוודה על חטאו ותכפר לו.