סיבו סיטי PHILLIPINES פיליפינים קניון איילה מחירי מוצרים ושוק אוכל

Описание: לפני הגעתי לסיבו קניתי דרך חברת התעופה אפשרות לקחת מזוודה במשקל 20 קילו.
לאחר הקורונה חברות התעופה מצאו דרך לעשות עוד כסף והם שוקלים כל דבר חוץ מימכם.
כלומר גם את התיק גב שלכם ישקלו.
התיק גב צריך להיות במשקל של עד 7 קילו לא יותר.
אם יש חריגה תאלצו לשלם עוד כסף על הכבידה לכן מומלץ להביא משקל מזוודות מהבית ולהערך לפני.

הגעתי לפנות בוקר לסיבו כבר נראה יותר טוב
פחות עוני ברחובות פחות זיהום אולי בגלל שהגעתי לאזור יותר יוקרתי אולי כי זו סיבו
מצאתי דירה להשכרה מול קניון איילה.
קניון מודרני ביותר שאפשר למצא בו הכל , מציוד חשמל מוצרי אסטטיקה בגדים אוכל ומה לא.
מההתרשמות הראשונית שלי כאן נראה כי זו עיר מודרנית אבל עדיין עירונית מדי בשבילי לתחילת הטיול/חיפוש מקום להתגורר בו,
לכן התחלתי לחשוב על צעדי קדימה כדי לראות קצת טבע. אעדכן בהמשך.
יש פה חיי לילה כמו מועדונים מסעדות קולנוע (הקניון כן נסגר ב9 בערב) אבל לרוב יש איפה לצאת פה.
ממש מקפידים פה על מסכות ביום יום גם במקומות פתוחים עדיף להסתובב עם מסיכה.
החשמל יקר בפיליפינים ולכן נהוג לכבות את החשמל כדי לחסוך בצריכה שלו.

גם בסיבו יש סניף של בית חבד אך בו אין אפשרות לישון, כמו במנילה , בית חבד נמצא לא רחוק מהקניון. ומנהל אותו הרב מנדי, קסם של בחור ורב הכי לבבי שראיתי.
אגב הרבנית עושה חלות ופיתות שהייתי חייב לגנוב להם את המתכון.

היום פתחתי את היום בקניון איילה, קפה של בוקר זה ברכה אבל אם שותים אותו בצהריים הברכה כפולה ומכופלת.
התלוותי לחבר שלימד אותי הרבה יותר על המקום.
ישבנו לצהריים ונשאר בשר בצלחת ואורז עטוף כנראה בעלי בננה או עלים של צמח הפנדנוס.
ואני והחמלה שלי, רציתי לקחת את השאריות ולתת לחתולי רחוב (כן כן אני לא 100%) החבר אמר לי שזה פוגע ברגשות של המקומיים כיוון שהעוני גדול בעל המקום אוסף את השאריות ומחלק אותם לפי ראות עיניו בין אם זה לעניים או חיות שהוא בוחר לנכון.
ואת האורז שהוגש לנו בתחילת הארוחה ארוז הוא מחזיר למטבח , כמו יין שאצלנו על השולחנות, פתחת שילמת!
לא הספקנו לקום מהשולחן וכבר הגיע בחורה מקומית ולקחה את השאריות שהיא מלאת אושר, אני כותב את זה כדי שתבינו את המקום ואת החוקים פה. אם תבחרו לעשות אחרת המקומיים לא יגידו דבר אך לא יראו את זה בעין יפה.
דבר נוסף הוא שהפיליפינים רגילים לאכול עם הידיים , ובדרך כלל הם מגישים מזלג וכף עם הארוחה, אין סכינים לאכילה בפיליפינים,

אמרתי לעצמי שהיום אני הולך לבדוק על חדר כושר שזה אולי יגרום לי להפסיק לעשן וגם יוריד לי את הצמיג שהבאתי מהבית. גם החדר כושר במרחק 5 דקות הליכה מהקניון. המחשבה על כושר עשתה אותי רעב והחלטתי ללכת לשוק האוכל שממש קרוב לשם
מצאתי שוק תחת כיפת השמיים שפתוח רק מרביעי עד ראשון, הופיע בו להקה עם זמרת שיש לה קול די טוב לדעתי והיא שרה באנגלית , קניתי משהו לשתות ,שייק מנגו מכובד בגודלו ובמחיר זעום התיישבתי ונהנתי מהאווירה , מסביבי המקום התמלא לרוב במקומיים והיה ממש נעים.