דף היומי אידיש הרב יונתן מארטאן שליט״א - מסכת מנחות | דף י"ט | הקומץ רבה

Описание: שיעור הה"ג צבי יונתן מארטאן שליט"א
שיעור דף היומי בעיון בעניינים המוזכרים על הדף

תקציר השיעור:
א). ר׳ ישראל סלנטר כתב בספרו אור ישראל (אות כ״ט) דקשה לעמוד על מהו האמת, ואינה מה שהוא הפשטות, דלפעמים חזינן בהאוקימתות הש״ס דהקושיות החמורות שלהם אינם מתורצים לפי הפשטות. אבל גם החידוש הקצר לפעמים פורחות באויר, וצריכין לפעמים להגיע להאמת ע״י מאמר ארוך עם שלבים רבים. והאריך דלהגיע אל הכרת האמת איננה תלויה ברצון האדם, אלא בעמלות בחוקי השכל הישר. ותלויה ביכולת הטבעי והבנה חודרת של שכלו וג״כ הטהרה במחשבתו של נפשו ואשר החכמים קראו הכרה מדעית והבעלי מוסר קראו התפשטות הגשמיות (שהביא הטור בסימן ע׳), שהיא להתפשט מנגיעותיו והטיותיו להדבר (להעביר ה״אנכי״ ש״עומד ביני וביניכם״, וביאר המהרי״ל דיסקין דזה היתה המדריגה של משרע״ה שהתנבא באספקלריה המאירה שלא ראה את עצמו והטיותיו בהדבר). ובזה אימץ את מעלת הפילפול שהיא אומנות לחדידת וישירת השכל לעמוד על האמת, וג״כ כששכלו מפלפל אז נותן מקום להסברות שההטיות סובייקטיביות של נפשו רוצה להעמידם ועי״ז כובש את יצר נפשו במה שהוא רוצה שתהיה האמת אשר עי״ז יכול אח״כ לעמוד על האמת ממבט אובייקטיבית.

וד״ר משה זילברג בספרו באים כאחד האריך דעוולה גדולה היא שגינו את דרך הלימוד בפילפול של ר׳ יעקב פולק, אשר רק על ידו נשמר היצירה משפטית שקבעו חז״ל לעמוד על האמת שבה.

ב). י״ל דהא דקבע המשנה לפי פשטותה (אשר כן משמע ג״כ בהתוספתא) דהיציקה במנחה אינה מעכבת, היא משום דחזו בהמנחה כקרבן שהיא בתת-מדריגה מקרבן בע״ח (ועיין בשיעור לדף ב׳), אשר לכן הוי דינה רק כנסכים הבאה עם הקרבן שהיא בתת-מדריגה ממנה.

ג). רש״י בכת״י פי׳ דכל כהן שאינו מודה בעבודה היינו דסובר דהעבודה כשרה ג״כ בזר, וכמו״כ פי׳ הריטב״א בחולין דף ק״ל ע״ב וסובר הכהן דיש עבודות שאינם מעכבות ואינה צריכות. ורש״י שם פי׳ דסובר דדברי הבל היא וסובר ההן דמשרע״ה בדה את העבודות מלבו. וחלק הריטב״א אפירוש זה דהא גם חייב מיתה ואינו רק פסול לעבודה? והקשה החזו״א בהל׳ שחיטה (סימן ב׳ אות י״ד) דאפילו אי חייב מיתה אינו מוכרח שפסול מחמת זה מהעבודה? ואע״ג דאפשר דאסור להחייהו ע״י נתינת הקדשים אליו, אבל מהיכן נפקד שלא יטול מעצמו הקדשים? ותי׳ דלהריטב״א הפסול בזה היא מדין בן נכר וערל לב, ולכן הקשה הריטב״א דל״ל קרא מיוחד לזה. והחפץ חיים בזבח תודה הקשה דלמה נקט כל כהן שאינו מודה בעבודה, והא יש לו שם כופר אף אי כופר בשום דבר מהתורה? ועיין בבכורות דף ל׳ ע״ב.

ותוס׳ הקשה דלגבי מתנות כהונה דרש הש״ס דאין נותנין מתנות כהונה כהן עם הארץ ולא דרשי דאין נותנים לכהן שאינו מודה בעבודה? ותי׳ דתרומות ומעשרות שנותנים לכל מי שירצה אינו בדין עבודה, ולכן נקט רק שלא יתנם מעצמו לכהן עם הארץ, אבל בקדשים שנחלקין להבית אב של אותו היום הוי ביה דין עבודה ואז יש בה פסלות משום עבודה אי אינו מודה בה.

וי״ל דהא דנקטי ״אינו מודה בעבודה״ היינו כמו מי שאינו מודה בעירוב דאין לו חלק בו והיינו שרצו להוציא מי שאינו מודה לדברי חז״ל. וד״ר עמית גבריהו טען דר״ל בזה דכמו בעירוב דאי אינו מודה ביה אז אינו חלק מתאגיד העירוב, כמו״כ א״א להיות חלק מתאגיד המקריבים שיוכל להקריב עבורם.

ד). השיטמ״ק ביאר דמהא דהוכיח הש״ס דהת״ק דסובר דיציקה כשרה בזר היא דלא כר״ש, משמע דאפילו לכתחילה כשרה בזר. והחפץ חיים בליקוטי הלכות הקשה דמלשונה של המשנה משמע דהיא רק בדיעבד אי כבר יצק? ופי׳ דנקט כן רק אגב הסיפא בשארי עבודות שהמה כשרים רק בדיעבד. והשפת אמת תי׳ דמדאורייתא כשר לכתחילה רק מדרבנן כשר רק בדיעבד, וכמו״כ כתב הרש״ש דנהגו לעשותה בכהן. ומהרמב״ם בהל׳ מעשה הקרבנות (פי״ב הכ״ג, פי״ג הי״ב) משמע דאפילו לכתחילה כשר, אבל בהל׳ פסהמ״ק (פי״א הי״ז) משמע דכשר רק בדיעבד, ובהל׳ ביאת מקדש (פ״ט ה״ה) פסק דקיימת אפילו אזהרה בזה שלא יצק זר ורק אינו חייב מיתה, וכן היא בחינוך (מצוה ש״צ). והמשנה למלך בהל׳ מעשה הקרבנות (פ״א ה״א) הביא הרמב״ן בספר המצות (עיקר י״ב) דמברכין הכהנים בכל עבודה אשר קדשנו בקדושתו של אהרן ומונו על עבודה הלז ומנה בו ג״כ עבודת היציקה, והקשה המנחת חינוך (מצוה קט״ז) דהאיך מברך על היציקה אי היא כשרה בזר לכתחילה?

ה). הגרי״ז ביאר דכשלא בלל והשמן והסולת וכל אחד עומד לעצמו שכשר, אז במנחת סולת אכן אינו קומץ השמן, ואע״ג דכתיב קמיצה מהשמן בהתורה אינה לעיכובא. אבל החזו״א (סימן כ״ה אות י״ב) סבר דבוודאי מיירי דקומץ בין מסולתה ובין משמנה דאל״ה הוי כמנחה חריבה. והוכיח מרש״י דפי׳ דהיא במתן שמן השני שאז בולל אותה, אבל אכן אינם עומדין לעצמן השמן והסולת.

ו). תוס׳ הקשה למה לא מנה ר״ש עבודת הולכה דאי אינה מודה בה אינו עובד? ותי׳ דר״ש לשיטתיה בזבחים דף י״ד ע״ב דסובר שעבודת הולכה אפשר לבטלה ואינו מעכב אי אינו מודה בה. אבל רש״י בזבחים שם סבר דהוי עבודה אף לר״ש אלא דאפשר לבטלה. וביאר הגרי״ז דלהתוס׳ לר״ש הוי ״והקריבו״ בהתורה רק עבודת זריקה וקבלה.

ז). ביומא דף מ״ב ע״א סבר רב דפר כה״ג ביוה״כ צריכה שחיטה דוקא בכה״ג. ודנו הראשונים אי היא מדין כהונה או מדין בעלים דהכה״ג בעל הפר. ונפק״מ אי צריך ללבוש בגדי כהונה אז שזהו רק אי היא מדין כהונה. ותוס׳ שם הביא מר׳ יוסף איש ירושלים דהיא מדין בעלים, וביאר הגבורות ארי דלפי״ז לא בעי בגדי כהונה. אבל תוס׳ במכילתין דף ה׳ ע״א סבר דהיא משום דין כהונה ואז בעי בגדי כהונה.

ובפסחים דף ז׳ משמע דשחיטת קדשים היא בבעלים שנצטוו לשוחטה, וכן משמע בקידושין דף מ״א ע״ב,והיא דלא כבסוגייתן דלא בעינן שחיטה בבעלים? ותי׳ החשק שלמה דסוגייתן היא דאין השחיטה בבעלים מעכב בדיעבד אבל לכתחילה בעי בעלים. ואחרונים אחרים תי׳ דסוגייתן קמ״ל דמהני שלוחו של אדם כמותו ואע״ג דהיא בבעלים יכול למנות שליח עליה ולא בעינן בעלים ממש, דלא כבסמיכה שאינו יכול למנות שליח עליה וצריך לסמוך בעצמו.

להשתתף בקבוצת הוואטסאפ של השיעור:
https://chat.whatsapp.com/E6TIgvVO3gO...