דברי ראש הממשלה בנימין נתניהו בישיבת מליאה מיוחדת למען החטופים והחטופות בכנסת

Описание: במהלך שנותיי כראש הממשלה אני נפגשתי עם נציגי כל המעצמות והשגרירים שלהם בישראל, כולל שגרירי סין, אבל לא זכור לי שהזמנתי את שגריר סין אליי, בדרך כלל הם מזמינים את עצמם. לפני ימים אחדים הזמנתי אותו וביקשתי להעביר מסר ישיר לנשיא של סין, שי ג'ינפינג. המסר הוא בדבר צעירה ישראלית, נועה ארגמני שמה, סטודנטית, אמורה להתחיל שנה שלישית באונ' בן גוריון, והיא נחטפה באותו אירוע המוכר לכם יחד עם בן זוגה. פגשתי את אמה ליאורה כמה פעמים, היא באה עם בעלה יעקב, היא ילידת סין.

אמרתי לשגריר שאני מבקש שתגיד בבקשה לשִי ג'ינפינג, מעבר לפרוטוקול, מעבר לכללים, אני מכיר אותם, יש פה בת לאמא סינית, ואני מבקש את התערבותך האישית בעניינה של נועה ארגמני, משום שהאמא מתחננת לא רק על חייה של נועה, גם על חייה שלה, כי היא חולה בשלב מתקדם במחלת הסרטן. היא אמרה לי מה שאמרה גם בנסיבות אחרות: ״אני רק מבקשת שאני אוכל לראות את נועה שלי פעם אחת נוספת בזמן שנותר לי". השגריר חזר אליי ואמר שהדברים האלה הגיעו לנשיא סין.

יש ראש מעצמה נוסף שפניתי אליו, לא שוחחתי איתו חודשים ארוכים מאוד, וזה נשיא רוסיה ולדימיר פוטין. שוחחתי איתו לפני ימים אחדים ואמרתי לו שאני מבקש את התערבותו ביחס לכל החטופים, כולל את אנדרי קוזלוב, אלכס לובנוב ואלכסנדר טופונוב. הוא אמר שינסה לפעול בנושא. למחרת סגן שר החוץ של רוסיה קרא לשחרור מידי ללא תנאי של כל החטופים.

אני אומר לכם את זה כדי להמחיש דבר אחד - אנחנו, חבריי ואני, לא חוסכים שום מאמץ, גם מהדברים הנצפים וגם מהדברים שאינם נצפים, כדי להחזיר את כל חטופינו הביתה.

נפגשתי לפני ימים אחדים עם נשיאת הצלב האדום, זה היה בלשכה בקריה בתל אביב, והנחתי על השולחן ארגז תרופות. תרופות שחלק לא מבוטל מהחטופים שהתמונות שלהם מוצגות כאן זקוקים להן, חלק ממש זקוקים להם להצלת חיים. אמרתי לה: "קחי את הארגז הזה, תעבירי אותו. במעבר רפיח תני את זה לאיש חמאס, זה מה שאני מבקש ודורש מהם". היא לא הסכימה, והייתה שיחה מאוד לא קלה.

רעייתי שרה שלחה אתמול מכתב לאפיפיור, והיא מבקשת את התערבותו ביחס לכל החטופים. היא מבקשת ממנו לפנות לנשיאת הצלב האדום כדי לבקר את חטופינו ולהעביר להם תרופות.

אנחנו לא חוסכים שום מאמץ. אני לא מפרט כאן את כל שיחותיי עם הנשיא ביידן, נשיא צרפת מקרון, ראש ממשלת בריטניה ועם מנהיגים מכל העולם. אני גם לא מפרט את המאמצים שאנו עושים ברגעים אלה ואני לא חושב שנכון לפרט אותם. אני רוצה פשוט להדגיש - אנחנו נטלטל כל עץ ונהפוך כל אבן כדי להחזיר את כל חטופינו. אני אומר את זה לא רק כקולקטיב, אלא גם באופן פרטני כי כל אחד ואחת מכם, מהם, כמוכם, כמונו יקר ויקרה.

מתחילת המלחמה נפגשתי עם משפחות החטופים, יחד עם חברי קבינט המלחמה וגם לבד, כולל בימים האחרונים. אני שומע את הסיפורים האישיים שלכם. אני שומע את שרון שרעבי, שסיפר לי ולרעייתי על אחיו יוסי שנחטף לעזה מקיבוץ בארי, בעוד אשתו נירה הצליחה להציל את בנותיהם ועוד שבעה אזרחים נוספים. אחיו אלי שנחטף גר לידו בקיבוץ בארי.

פגשנו גם את עלי אלזיאדנה, והייתה לו שמחה גדולה על השחרור של שניים מבני דודיו - עאישה ובילאל, אבל השמחה הזו מהולה בדאגה ובעצב על מצבם של אחיו יוסוף ואחיו חאמזה שעדיין נותרו בידי החמאס. אנחנו הסתכלנו בפגישות האלה זה לזה בעיניים. דיברנו בכנות, בפתיחות מלב אל לב, מלב דואב ללב צורב. כי אני מסתכל על כל תמונה ותמונה, ואני לא אומר את זה מהשפה אל החוץ, ואתם יודעים את זה. אף אחד לא.

מה שנאמר כאן ע"י חבריי זה נכון. זה מאחד את העם, זה מלכד אותנו שזו משימה קדושה. אז אני חוזר ואומר לכם, אנחנו נמשיך להשקיע את כל המאמצים כדי להחזיר אותם הביתה.

אני רוצה להגיד לכם חברי הכנסת ומשפחות יקרות, לא היינו מצליחים לשחרר עד כה למעלה מ-100 חטופים בלי הלחץ הצבאי. כל הלחצים שאנחנו מפעילים: המדיניים, המודיעיניים ומאמצים אחרים לא היו צולחים בלי הלחץ הצבאי. אנחנו לא נצליח לשחרר את כל החטופים בלי לחץ צבאי, לחץ מבצעי, לחץ מדיני, ולכן דבר אחד לא נעשה - לא נפסיק להילחם.

אני מגיע לכאן עכשיו, לפני שעה קלה מעזה, משכונת סלאטין, זה נוגע בג'באליה ובית לאהיה. נפגשתי שם בתוך האבק והבוץ ומתוך ההריסות עם לוחמים גיבורים ונחושים, חטיבת המילואים של בה"ד 1. צריך לשמוע אותם. אומר לי המח"ט יהודה, מפקד חטיבת מילואים, שאלתי אותו מה הכי דרוש לכם? הוא מספר לי שיש שם כל הזמן קרבות והם הורגים מחבלים ולצערי הם איבדו כמה מחבריהם, אבל הם ממשיכים להילחם. הם הורגים ומחסלים מחבלים כל הזמן, יום יום, אפילו שעה שעה. שאלתי אותו: 'מה הכי דרוש לך?' והוא אומר לי - 'זמן, אנחנו צריכים זמן'.

אנחנו צריכים להמשיך עד הסוף. אומר לי המג"ד במילואים, אורי. אורי מג"ד במילואים, אב לשמונה ילדים, חמישה מבני משפחתו נלחמים בעזה, הוא אומר לי "חייבים להמשיך עד הסוף". הוא לא היה בבית חודשיים, הוא אומר לי "אשתי בבית אומרת לי - קח עוד חודשיים. קח כמה זמן שדרוש. עד הסוף".

דברים דומים אני שומע מבני המשפחות של הנופלים אמיצי הלב. צריך לשמוע אותם, הם מדברים בלב סדוק ובעיניים דומעות, אבל אני חייב להגיד - בקומה זקופה. הם מתייפחים, אני מחבק אותם, והם עומדים בקומה זקופה. מתהומות היגון הם זועקים: "בנינו לא נפלו לשווא. אסור לנו לעצור את המלחמה עד שנבטיח את הניצחון המוחלט על מבקשי נפשינו".

לכם לוחמי צה"ל, ולכן המשפחות הדואבות וקרובי החטופים, אני אומר גם מעל הבמה הזאת - אנחנו לא עוצרים ולא נעצור עד לניצחון, כי אין לנו ארץ אחרת, ואין לנו דרך אחרת. יחד איתכם, ויחד עם כל בית ישראל, וכל אזרחי ישראל, אני נושא תפילה לשלום חטופינו, אחינו: "כל בית ישראל הנתונים בצרה ובשביה, המקום ירחם עליהם, ויוציאם מאפלה לאורה ומשעבוד לגאולה".