God Alone Is Savior — How Isaiah Reveals the Messiah as the Holy One of Israel

Описание: ENGLISH (Hebrew at the bottom):
God Alone Is Savior — How Isaiah Reveals the Messiah as the Holy One of Israel | Isaiah 7:14, 9:6, Jeremiah 23:6, 33:16, Zechariah 12:10
Does Isaiah teach incarnation—without breaking monotheism or introducing foreign theology? This teaching walks carefully through the Tanakh to show that Adonai remains the only Savior, exactly as Isaiah 43:10–11 declares, by coming Himself to save.

We explore how Isaiah reveals salvation not as something God sends from a distance, but as something God enters personally through the Suffering Servant of Isaiah 53. The servant is seen, rejected, pierced, wounded, killed, and exalted—events that require flesh. This is why Yeshua is not a second savior, but Adonai visiting His people in visible human form.

A key focus of this study is the Hebrew wordplay between yasha (to save) and Yeshua, highlighting the missing vav in Isaiah 43 and its prophetic significance. The vav—symbolized as a nail or connector—bridges heaven and earth, God and man, declaration and fulfillment. This is progressive revelation, precept upon precept, unfolding within Isaiah itself.

We also respond directly to objections raised against Jeremiah 23:6 and Jeremiah 33:16, demonstrating from the Hebrew text why the Messiah bears the name YHWH Our Righteousness by identity, while Jerusalem bears the name by association—because He reigns there.

This is not New Testament theology imposed on the Tanakh. It is the Tanakh testifying to God entering history:

Immanuel — God with us (Isaiah 7:14)

A child given, yet called Mighty God (Isaiah 9:6)

Yahweh pierced (Zechariah 12:10)

If these teachings help deepen your understanding of Scripture, please like, subscribe, and share. Truth is refined through repetition, and revelation grows as we walk precept upon precept.

Even so—Yeshua, come. Amen.

HEBREW:
אֱלֹהִים לְבַדּוֹ הוּא הַמּוֹשִׁיעַ — כֵּיצַד יְשַׁעְיָהוּ מְגַלֶּה אֶת הַמָּשִׁיחַ כִּקְדוֹשׁ יִשְׂרָאֵל | ישעיהו ז׳:י״ד; ט׳:ו׳; ירמיהו כ״ג:ו׳; ל״ג:ט״ז; זכריה י״ב:י׳
הַאִם יְשַׁעְיָהוּ מְלַמֵּד עַל הִתְגַּלְּמוּת בַּבָּשָׂר—מִבְּלִי לְהָפֵר אֶת הַמּוֹנוֹתֵאִיזְם אוֹ לְהַכְנִיס תֵּאוֹלוֹגְיָה זָרָה? לִמּוּד זֶה צֹעֵד בִּזְהִירוּת בְּתוֹךְ הַתַּנָּ״ךְ כְּדֵי לְהַרְאוֹת שֶׁאֲדֹנָי נִשְׁאַר הַמּוֹשִׁיעַ הַיָּחִיד, כְּפִי שֶׁיְשַׁעְיָהוּ מַצְהִיר בְּיְשַׁעְיָהוּ מ״ג:י׳–י״א, דַּוְקָא עַל־יְדֵי בּוֹאוֹ הוּא עַצְמוֹ לְהוֹשִׁיעַ.
אָנוּ בּוֹחֲנִים כֵּיצַד יְשַׁעְיָהוּ מְגַלֶּה שֶׁהַיְשׁוּעָה אֵינָהּ דָּבָר שֶׁהָאֱלֹהִים שׁוֹלֵחַ מֵרָחוֹק, אֶלָּא דָּבָר שֶׁהוּא נִכְנָס אֵלָיו בְּאֹפֶן אִישִׁי דֶּרֶךְ עֶבֶד יְשַׁעְיָהוּ הַסּוֹבֵל שֶׁבְּיְשַׁעְיָהוּ נ״ג. הָעֶבֶד נִרְאֶה, נִדְחֶה, נִדְקָר, נִפְצָע, נֶהֱרָג, וְלְאַחַר מִכֵּן נִשָּׂא וְנִכְבָּד—אֵירוּעִים הַמְּחַיְּבִים בָּשָׂר. לָכֵן יֵשׁוּעַ אֵינֶנּוּ מוֹשִׁיעַ שֵׁנִי, אֶלָּא אֲדֹנָי הַפּוֹקֵד אֶת עַמּוֹ בְּדְמוּת אָדָם גְּלוּיָה.
מוֹקֵד מֶרְכָּזִי בְּלִמּוּד זֶה הוּא מִשְׂחַק הַמִּלִּים הָעִבְרִי בֵּין יָשַׁע (לְהוֹשִׁיעַ) לְיֵשׁוּעַ, וְהַדְגָּשַׁת הַוָּו הַחֲסֵרָה בְּיְשַׁעְיָהוּ מ״ג וּמַשְׁמָעוּתָהּ הַנְּבוּאִית. הַוָּו—הַמְסֻמֶּלֶת כְּמַסְמֵר אוֹ כְּמְחַבֵּר—מְגַשֶּׁרֶת בֵּין שָׁמַיִם וָאָרֶץ, בֵּין אֱלֹהִים לְאָדָם, בֵּין הַהַכְרָזָה לַהֲגָשָׁמָה. זֹאת הִתְגַּלּוּת הוֹלֶכֶת וְנִפְתַּחַת, צַו לָצָו, הַנִּפְרֶשֶׂת מִתּוֹךְ יְשַׁעְיָהוּ עַצְמוֹ.
כְּמוֹ כֵן אָנוּ מַשִׁיבִים בְּיָשִׁירוּת לַטְּעָנוֹת הַמּוּעֲלוֹת נֶגֶד יִרְמְיָהוּ כ״ג:ו׳ וְיִרְמְיָהוּ ל״ג:ט״ז, וּמַרְאִים מִן הַטֶּקְסְט הָעִבְרִי לָמָּה הַמָּשִׁיחַ נוֹשֵׂא אֶת הַשֵּׁם יְהוָה צִדְקֵנוּ כִּזְהוּת, בְּעוֹד שֶׁיְרוּשָׁלַיִם נוֹשֵׂאת אֶת הַשֵּׁם בִּשְׁאֵרִית וּבְקִשּׁוּר—מִפְּנֵי שֶׁהוּא מוֹלֵךְ שָׁם.
זֹאת אֵינָהּ תֵּאוֹלוֹגְיָה שֶׁל הַבְּרִית הַחֲדָשָׁה הַנִּכְפֶּית עַל הַתַּנָּ״ךְ. זֶה הַתַּנָּ״ךְ הַמֵּעִיד עַל כְּנִיסַת אֱלֹהִים לְתוֹךְ הַהִסְטוֹרְיָה:
עִמָּנוּ אֵל — אֱלֹהִים עִמָּנוּ (ישעיהו ז׳:י״ד)
יֶלֶד נִתַּן, וּנִקְרָא אֵל גִּבּוֹר (ישעיהו ט׳:ו׳)
יְהוָה נִדְקָר (זכריה י״ב:י׳)
אִם הַלִּמּוּדִים הָאֵלֶּה מַעֲמִיקִים אֶת הֲבָנַתְכֶם בַּכְּתוּבִים—נָא לַעֲשׂוֹת לַיִּיק, לְהֵרָשֵׁם לָעָרוּץ, וּלְשַׁתֵּף. הָאֱמֶת מִזְדַּקֶּקֶת בְּאֶמְצָעוּת חֲזָרָה, וְהַהִתְגַּלּוּת גְּדֵלָה כְּשֶׁאָנוּ הוֹלְכִים צַו לָצָו.
וְכֵן—יֵשׁוּעַ, בּוֹא. אָמֵן.