גמרא עיון קידושין 25, דין ערב ועבד כנעני 3 [דף ז] - הרב אלעזר אהרנסון, ישיבת מעלות

Описание: פני יהושע מסכת קידושין דף ז עמוד א
ולכאורה יש לתמוה דעל זה לא היה צריך להביא מדין ערב דפשיטא בכולה סוגיין דהיכא דהנאה שוה פרוטה מקודשת

בבא מציעא נז עמוד ב
רבית דהקדש היכי דמי אילימא דאוזפיה גזבר מאה במאה ועשרים והלא מעל הגזבר וכיון שמעל הגזבר יצאו מעותיו לחולין והוו להו דהדיוט אמר רב הושעיא הכא במאי עסקינן כגון שקיבל עליו לספק סלתות מארבע ועמדו משלש כדתניא המקבל עליו לספק סלתות מארבע ועמדו משלש מספק מארבע משלש ועמדו מארבע מספק מארבע שיד הקדש על העליונה

תוספות שם ד"ה לספק:
וכן בזוזי, אם נתן ק' זוזי לאדם שיחזיר להקדש מאה ועשרים אסור, דאפילו מדאורייתא נראה דאסור, דחשיב כאילו מקבל מלוה עצמו כמו (קדושין דף ז.) תן מנה לפלוני ואקדש אני לך דמקודשת מדין ערב דחשוב כאילו קבלה ממנו.

רבנו חננאל קידושין דף ז עמוד א
אמ׳ רבא אשה שאמרה לו תן מנה לפלוני ואיקדש אני לך מקודשת מדין ערב כיון באיכא האי גוונא הערב חייב לשלם, כמאן דקביל הוא בידיו דאמי, הכא נמי אמרינן דיבורא תן לפלו׳ קבלה היא.

בבא בתרא קעג ע"ב
אמר אמימר ערב דמשתעבד מחלוקת ר' יהודה ור' יוסי לרבי יוסי דאמר אסמכתא קניא ערב משתעבד לר' יהודה דאמר אסמכתא לא קניא ערב לא משתעבד אמר ליה רב אשי לאמימר הא מעשים בכל יום דאסמכתא לא קניא וערב משתעבד אלא אמר רב אשי בההוא הנאה דקא מהימן ליה גמר ומשתעבד נפשיה:

רשב"ם שם
גמר ומשתעבד - בלב שלם ושליחותא דערב קא עביד מלוה כאילו הוא עצמו הלוה:

קצות החושן סימן קכט ס"ק א
כתב הש"ך (סק"ו) ז"ל, ואם כתב בכתב ידו כל מי שיתנדב ל[ה]לות לפלוני כך ממון אני נכנס עבורו ערב קבלן, עיין באורך בתשובת מוהרשד"ם סי' ל"ח שצידד שאין זה ערבות כיון שלא אמר בשם ציווי תן לו ודמי למי שאמר כל הזן אינו מפסיד (כתובות ע, ב).
ועיין ש"ך ביו"ד סימן רל"ה (סק"ח) שהסכים לדעת הפרישה (שם אות ב') דאפילו האומר כל הזן אינו מפסיד חייב לשלם רק לאו שליחותיה קא עביד. ובתומים (סק"ב) כתב ז"ל, והש"ך סתר בזה דברי עצמו דביו"ד סימן רל"ה דעתו כדעת הפרישה דאף האומר כל הזן אינו מפסיד חייב לשלם רק לאו שליחותו קא עביד...
ואחר העיון נראה דברי הש"ך נכונים, והוא דודאי סבירא ליה לש"ך ביו"ד באומר כל הזן אינו מפסיד דחייב לשלם ומשום דסובר כדברי הפרישה שם דהו"ל כאומר מי שיפרנס להמודר אני אשלם (יו"ד סימן רכ"א סעיף ח') ומשום הכי חייב לשלם, אבל שליחותיה לא מיקרי ואינו אלא כפורע חובו של המודר דמותר כיון דאינו שלוחו, והכא לענין ערב בעינן דוקא שליחות ומי שאמר הריני ערב בעד חובו של פלוני והחוב לא היה עפ"י שליחות דידיה אינו מתחייב כלל, ומשום דערבות הוי אסמכתא ואינו מתחייב בדיבור גרידא אפילו לדעת הרמב"ם (פי"א ממכירה הט"ו) דאדם יכול לחייב עצמו בדיבור והוא בשו"ע סימן מ' (סעיף א'), ערב אינו משתעבד אלא בשעת מתן מעות ומשום דהמלוה נותן עפ"י שליחות דידיה גמר ומשעבד נפשיה בההיא הנאה, ועיין לשון (רש"י) [רשב"ם] סוף פרק גט פשוט (ב"ב קעג, ב ד"ה גמר ומשתעבד) גמר ומשעבד בלב שלם ושליחותיה דערב קא עביד מלוה כאילו הוא עצמו הלוה עכ"ל, וכיון דאומר כל מי שיתנדב אינו שליחות...

מנחת אשר על פרשת ויגש – כי עבדך ערב את הנער
הנה בב"ב (קע"ג ע"ב) למדו מיהודה שערב לאביו דערב משתעבד דבר תורה, ונחלקו הראשונים והאחרונים בסוגיא עמוקה זו דשעבוד הערב מה יסודה גדרה ומהותה של שעבוד זה.
הנה ביסוד דין ערב כתב במחנה אפרים הלכות ריבית (סי' י"א) דנחלקו בו הראשונים, דהרמב"ם כתב (פ"ה מאישות הכ"א) דהמקדש אומר לאשה "הרי את מקודשת לי בהנאה זו שנתתי לפלוני מנה על פיך" הרי דמקדשה בהנאה וכעין המבואר בב"ב (קע"ג ע"ב) דערב משתעבד "בההיא הנאה דקא מהימן לי", אך הטור כתב באהע"ז (סי' כ"ט) "דמקדשה במנה שנתתי לפלוני" הרי דמקדשה בגוף המנה ולא בהנאה שנתן על פיה, וקבלת הלוה את גוף המנה הוי כאילו קבלו הערב דזה דין תורה דערב דקבלת אחרים על ידו הוי כאילו קבל הוא עי"ש...
ובחידושי למס' קידושין כתבתי לבאר דגדר הנאת מחילת מלוה ג"כ אינו בשמחת הבשורה, אלא הנאת ההרוחה של ביטול השעבוד, וכמו דשיעבוד הוי כממון ממש לקדש על ידו כגון בשט"ח דאחרים כמו"כ מהני קידושין בביטול שעבוד מעליה ומעל נכסיה כגון במחילת מלוה, ועי"ש שביארתי בזה את דברי הר"ן שלא יסתרו זא"ז.
ועכ"פ נראה כנ"ל דהנאת הבשורה ושמחת הלב לאו ככסף הוא כלל לקדש בו אלא בעינן הנאת ממון ממש וצ"ב לפי"ז במה דמהני דין ערב בההוא הנאה שנעשית רצונה, דלכאורה אין כאן אלא ניחותא בעלמא ושמחת הלב.
ונראה בזה, דבאמת אין האשה מתקדשת בהנאה שהיא נהנית מן המקדש שנתן כסף לפלוני (דבזה לא מהני קידושין כנ"ל) אלא מגוף הכסף שניתן לפלוני דכיון שהכסף ניתן עפ"י רצונה הוי ליה כאילו אכלה ונהנתה מכסף זה, דאף נתינה לאחרים הוא אחד מדרכי השימוש בכסף.
וכיון דהו"ל כאילו היא נתנה כסף זה לאחרים מקודשת היא בכך אף שהכסף לא הגיע לידה ולא קנתה אותו בגדרי קנין.