הלכות פורים חלק ג' | דיני מתנות לאביונים - מתי נותנים? למי נותנים? כמה נותנים? ממה נותנים? ולמה?

Описание: במגילת אסתר נאמר: "לעשות אותם ימי משתה ושמחה, ומשלוח מנות איש לרעהו ומתנות לאביונים" (ט כב). ובגמרא מסכת מגילה דף ז ע"א תני רב יוסף שתי מתנות לשני בני אדם.
ובמסכת בבא מציעא דף עח ע"ב 'מגבת פורים לפורים, ומגבת העיר לבני העיר, ואין מדקדקין בדבר. אבל לוקחין את העגלים ושוחטים ואוכלים אותם, והמותר יפול לכיס של צדקה'. ופירש רש"י: דמעות שגובים הגבאים מבני העיר לחלק לעניים לסעודת פורים, כולה יתנוה לעניים בפורים, ואין מדקדקין לומר דיים בפחות. והמותר שלא יספיקו לאכול בפורים, ימכור ויפול לכיס של צדקה.
ובירושלמי פ"ק דמגילה ה"ד איתא דאין מדקדקין במעות של פורים, אלא כל הפושט ידו ליטול, נותנים לו.
ובנימוקי יוסף כתב בשם הרמב"ן שהמנהג בכל ישראל ליתן מעות בפורים ואפילו לגוי דהואיל ואין מדקדקין בדבר ונותנים לכל, אם אין אנו נותנים לגוי איכא משום איבה. ותניא במס' גיטין דף סא ע"א 'מפרנסין עניי גויים עם עניי ישראל מפני דרכי שלום. וכן כתב הטור באו"ח סימן תרצ"ד.
אבל בבית יוסף שם הביא בשם תלמיד אחד שכתב לפני רש"י 'ראיתי בני אדם נוהגים ליתן לחלק מתנות בפורים לעבדים ושפחות גויים העומדים בבתי ישראל, והדבר הוקשה בעיני רבי לפי שנאמר "ומתנות לאביונים" וזה הנותן פרוטה לעבד גוזל לעניים ומראה בעצמו כאילו מקיים מתנות הנאמרים באביוני ישראל. וכתב רבי שטוב ממנו לזרקן לים שמראה שמתנות היום אף לגויים. והר"מ כתב בשם רבינו אפרים שבעיר שלא הורגלו בכך, אסור להרגילן, אבל בעיר שהורגלו בכך אין לבטל הדבר משום דרכי שלום.
וכתב ע"ז הב"י שיתכן שמה שכתב הטור בסתם שנותנים אף לגויים מיירי במקום שנהגו בכך או עיר חדשה שצריכין לזה משום דרכי שלום.
בשיעור זה אי"ה תקבלו את סיכום כל ההלכות בעניין מצות מתנות לאביונים בפורים ומהי הדרך לקיים מצוה זו בהידור רב.. "שמעו ותחי נפשיכם…"