וזכנו לקבל שבתות · אברהם גבריאלי

Описание: וזכנו לקבל שבתות
ביצוע: אברהם גבריאלי
לחן: האדמו"ר החלוץ
עיבוד והפקה מוסיקלית , פסנתר גיטרות סימפולים ומיקס: ערן קליין
כינור: אהוד שאואט

בילדות שלי בנוה דקלים הייתי אוהב מאד להסתובב ברחבי הישיבה הענקית והירוקה שהייתה לנו שם, להתבונן ב"קיר ימית" המיוחד והבנוי מגבס נקי ואומנותי, להכנס למטבח הארוך להריח את ריחות הבישולים הרבים והנעימים, ולצאת מהצד השני ישר ל"אולם הורוד" עם הכיסאות מצופי הלבן בערימות ערימות.
יותר מכל אהבתי להלך ברחבת בית המדרש העצום, הבנוי משולשי מגן דוד ענקיים, עם הפרוכת הבורדו הנשפכת מהתקרה ועד ארון הקודש השקוף שבתוכו היה מונח מנוחת עולמים ספר התורה הלבן שכתבו לזכר אלקנה גובי השכן שלי שכל כך אהבתי את הבית שלו (והייתי מוצא את עצמי אוכל ומשחק אצלם כשאמא שלי הייתה צריכה קצת מנוחה ממני) - שנהרג על הציר כיסופים בדרך לצבא.
יותר מכל אני זוכר את הימים הנוראים מלאי ההוד, את קריאת מגילת אסתר עטורת החן וההתרגשות, ואת ערבי שבת.
אוי ערב שבת בישיבה בנוה דקלים, כמה שאני מתגעגע רק לשבת שם, בספריה שאחורי האולם הגדול של בית המדרש, עם הכיסאות הכחולים שיש להם קפיץ מאד חזק וכיף מאד להתנדנד עליהם. כמה שהייתי רוצה לחזור רק לרגע של נשימה עמוקה של האוויר הזח של חולות וגלים, של דיונות ועצי דקל גדולים שהיו לנו רק בגוש קטיף.
אותה ספריה גדולה עם מזגן על קור רוב השנה, עם מחשבים, ותלמידים ואברכים שמעיינים ומחדשים בתורה, עם כוס קפה חם ועם תמונה גדולה, של איתמר, איתמר יפת בוגר הישיבה שנהרג גם הוא על קידוש ה' ומצוות יישוב ארץ ישראל.
זוכר אני את ערב שבת בישיבה כאילו לא עברו 20 שנה מהפעם האחרונה שהייתי שם, משל זה היה אתמול או מקסימום בשבת שחלפה או דאשתקד.
בתחילה התאספו לתפילת מנחה התלמידים והרבנים בריחות נעימים ושיערות רטובים אחרי שטבלו בים ושיחקו מטקות ורצו מדגל אחד לשני וחזור.
ואז היו מתיישבים בכיסאות העץ עם הפקקים השחורים שתפקידם היה אמור להשתיק את קול הגרירה שלהם על הרצפה הבהירה אבל בפועל היו חורקים קצת, ואז שקט.
ומתוך השקט בקע קול הניגון "ידיד נפש" המוכר והמרטיט כל לב, כמו מזכיר לנו שחלפו ששת ימי המעשה וכעת הכל נדם ורק ליטוף השבת הרך פורט על מיתרי הלב.
כאשר סיימו לשיר את ידיד נפש היו כולם כאחד ממשיכים לניגון המוכר תיניני ני ני ני ... ולאחריו היו מפליגים ושטים אל ניגון המשך קסום שיש לו שלשה חלקים והוא מרים אותך עוד צעד ועוד אחד אל קדושת השבת העליונה.
ואז שוב שקט חורץ לב ומפלח כל הרהור חטא ועוון שעבר על נפשיך הרגישה באותו שבוע.
ואחרי השקט מפציע ניגון חדש,
"וזכנו לקבל שבתות" מעולם האצילות יורד ומבקש לעלות חזרה, מתוך רוב שמחה, ולא קל לו לניגון לעלות חזרה שכן הוא כבר מתבוסס כאן בפיות של בני אדם קרוצי חומר, אבל הוא לא מוותר הניגון, והוא ממשיך ומתנגן ועולה עוד ועוד ועוד עד שאפשר כבר ממש להרגיש איך כל הנשמות הפרטיות מתקבצות והופכות להיות אחד ממש.
ומטים כולם אוזן לשמוע את הדרשה של ראש הישיבה בשקיקה ובצימאון לאל חי.