לבת שלי יש חבר / הרב אילעאי עופרן

Описание: לעוד שאלות: https://bit.ly/36XZuck

אתגר חינוכי גדול, שהרבה הורים למתבגרים בחברה הדתית מתלבטים בו ומתמודדים איתו, זה כאשר הנער, הנערה, חוזרים מהשבט, מהסניף, מהפעילות החברתית, מספרים שיש להם חבר, יש להם חברה, בן בת זוג, ואנחנו מבינים שאנחנו עומדים בפני התמודדות הלכתית מאוד מסובכת. הם בכיתה י' או בכיתה י"א, יש להם עוד שנים רבות עד היום שבו יהיה רלוונטי בכלל לדבר על חתונה. ומצד שני הם כבר בתוך איזשהי מערכת יחסים, לפעמים כבר רצינית ופעילה ומשמעותית, ולא תמיד מדובר בסתם איזו משובת נעורים, לפעמים זה קשר חשוב, משמעותי, ולפעמים, כמובן שלא תמיד, זה גם צומח להיות זוגיות לחיים.
ואני נורא מקנא במי שיש לו תשובה ברורה על השאלה הזאת. גם באלה שאומרים: "אם אתם אוהבים תמשיכו ביחד הכל בסדר", וגם באלה שאומרים: "תיפרדו, כל עוד לא רלוונטי להתחתן, אין טעם במערכת יחסים כזאת". והאמת היא שלזוג כזה יש אתגר, תורני, הלכתי, שהוא קשה – כקריעת ים סוף. כי בעצם, הניסוח אולי קצת פשטני, אבל הזוג החילוני הממוצע והזוג החרדי הממוצע, בסוף מגיעים למיטה אחרי אותו מספר של פגישות. מתוך איזושהי הבנה חברתית שקשר זוגי הופך בשלב די מוקדם להיות קשר גופני ומיני. ודווקא בחברה שלנו יש איזו מין חיה מוזרה.
כי מצד אחד אנחנו לא רוצים את מודל הזוגיות החרדי, שנתפס בעינינו כמנוכר, ואנחנו לא רוצים את מודל הזוגיות החילוני, שנתפס בעינינו, שוב במרכאות, כפרוץ. ואנחנו אומרים לילדינו, לבננו, לבנותינו, תבנו מערכת יחסים משמעותית, אבל תקפידו על גדרי ההלכה, דיני ייחוד ונגיעה, ולא תפתחו את הקשר הגופני והמיני עד שתתחתנו. אז כשמדובר בזוג בני עשרים וחמש, פרק הזמן של ההתמודדות הזו, הוא מאוד מצומצם. כשמדובר בזוג בני שבע עשרה, יש להם שנים של התמודדות.
זאת שאלה מאוד מסובכת ואני נזהר מאוד מקביעת מסמרות בה. ויש ערך גדול, בהקשר הזה, ללהיות המבוגר הרלוונטי, ללהיות בר-שיחה. גם אם כרגע אני לא מוצא את הפתרון לבעיה הזאת, יש פה איזשהו אתגר שאמורים להיות מסוגלים לשאת אותו. והיכולת לשאת אותו, לנהל אותו, ללוות אותו, זה המשימה ההורית הגדולה.
אם כבר הגיע הבן, הבת שלנו ושיתפו אותנו בהתמודדות הזאת, האתגר הוא לא לתת פיתרון לבעיה, אלא להיות כתובת שגם בעוד שבוע, או בעוד חודש, עדיין הם יראו בנו דמות רלוונטית להתלבטות הזאת. פעמים שהתשובה הנכונה היא תיפרדו, פעמים של התשובה הנכונה היא תתחתנו. אבל ברוב המקרים, זה הרבה יותר מורכב מזה, והליך הליווי וההחזקה של זה הוא לא פשוט.
לא מתחתנים כי קשה לשמור את הידיים בכיסים, ואין סיבה לדחות חתונה רק בשם איזה גיל מקודש, שחייבים להגיע לגיל עשרים ולא יודע כמה. יש פה כל כך הרבה משתנים וכל כך הרבה נפשות שהסיפור הזה נוגע בהם, שבעיקר צריך להיות מסוגלים לשאת וללוות אותו.