ביתו של רבי מנחם מנדל מוויטבסק היום היארצייט

Описание: יארצייט רבי מנחם מנדל מוויטבסק: כל הפרטים סביב ביתו המפורסם

היום, א' באייר, אנו מציינים את יום היארצייט של הצדיק החסידי רבי מנחם מנדל מוויטבסק זצ"ל מגדולי אדמו"רי החסידות, שנפטר בא' באייר ה'תקמ"ח (1788). ביתו בטבריה, שקיבל לאחר גירושו של הגאון הליטאי רבי שלמה מחלמא בעל "מרכבת המשנה", הפך למרכז רוחני חשוב לקהילת החסידים בארץ ישראל.

לפנינו קטע נדיר אודות ביתו המפורסם בטבריה, המוחזק כיום בידי קהילת חסידי קרלין. בחודש כסלו תקמ"ו (1785) כתב רבי מנחם מנדל על ביתו: "והנה עתה אבשרה בשורה מן הטוב ההוא אשר הטיב השם עמדי בבנין ביתי ומקדש מעט בתוכן בית כנסת הדור... בניתי בית זבולי מכון לשבת על אופן סדר הצטרכות תשמישי". מכתב זה מלמד על החשיבות הרבה שייחס הרמ"מ לביתו בטבריה, שהיה לא רק מעון פרטי אלא "מקדש מעט" - בית כנסת ומרכז רוחני לקהילה החסידית בארץ הקודש.

כמנהגנו לפרסם בבלוג זה קטע לא מוכר היסטורי, כדלהלן: לא רבים יודעים שביתו של רבי מנחם מנדל מוויטבסק, היה שייך קודם לכן לגאון ליטאי מובהק - רבי שלמה מחלמא, בעל "מרכבת המשנה".

הגר"ש מחלמא עלה לארץ ישראל בגיל 60, בשיא כהונתו כרב העיר למברג, והתיישב בטבריה. שם קיבל דירה גדולה ומכובדת כראוי למעמדו כגאון וכרב גדול. בהקדמה לספרו "מרכבת המשנה" כתב הגר"ש מחלמא דברי ביקורת חריפים נגד החסידים והבעש"ט: "ויש מהם ריק מכל מדע קטן הוא ודל... מדלג על ההרים... בשיר ורננים... ומעשיו משונים... וכל המוסיף בתנועות והויות משובח ומפואר בפיות."

יחסיו עם קהילת החסידים, שבראשם עמד רבי מנחם מנדל מוויטבסק, היו מתוחים מאוד, והם הביאו לגירושו מטבריה, כפי שכותב ר' מנחם מנדל:

"הרב מלבוב הביא מקושטא המלצה לטבריה שיקבל דירה לפי כבודו, 'מפני שהוא למדן גדול בעיני הבריות'.... והנה עזרני ה' עד כה שנתגרש מן השמים שלא ע"י פעולת אדם מעה"ק הנ"ל לכפר שפרעם ומשפרעם לעכו ובכל מקום שהלך ניזוק היזק גדול בגוף ובממון. עד שברח מעכו ונתגרש לץ ויצא מדון'.

רבי מנחם מנדל נולד בשנת ה'ת"צ (1730) והיה מתלמידי המגיד ממזריטש. בשנת תקל"ז (1777), הוביל קבוצה של כ-300 איש בעלייה חסידית משמעית לארץ ישראל. תחילה התיישבו בצפת, אך בגלל המחלוקות של המתנגדים והספרדים, נאלצו לעבור לטבריה.

בסופו של דבר, גורש הגר"ש מחלמא מטבריה, וביתו המרווח עבר לידיו של רבי מנחם מנדל - מנהיג המחנה היריב. היסטוריה זו של הבית ממחישה את עומק המחלוקות שהתקיימו בין החסידים למתנגדים גם בארץ ישראל, ואת הדרך שבה נדד הכוח מצד לצד.

לאחר גירושו של הרב מחלמא, שרר שלום בין הקהילות, והרמ"מ המשיך להנהיג את קהילת החסידים עד לפטירתו בא' באייר תקמ"ח (1788).

יהי זכרו ברוך.

(את הפרטים המלאים חשף במאמריו הרבים החוקר החסידי הרה"ח יחיאל גולדהבר הי"ו)