פרשת ויקהל: כיצד יכול האדם לבנות את בית ה'? - ד''ר יושי פרג'ון

Описание: בראש פרשתנו, מקהיל משה את העם ומצווה אותם בשני ציווים, אשר לכל אחד פתיחה משלו. ראשית, מוסר משה לעם את הציווי על השבת (שמ' לה, א - ג): וַיַּקְהֵל מֹשֶׁה אֶת כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם אֵלֶּה הַדְּבָרִים אֲשֶׁר צִוָּה ה' לַעֲשֹׂת אֹתָם: שֵׁשֶׁת יָמִים תֵּעָשֶׂה מְלָאכָה וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי יִהְיֶה לָכֶם קֹדֶשׁ שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן לַה' כָּל הָעֹשֶׂה בוֹ מְלָאכָה יוּמָת: לֹא תְבַעֲרוּ אֵשׁ בְּכֹל מֹשְׁבֹתֵיכֶם בְּיוֹם הַשַּׁבָּת:
לאחר מכן, בפתיחה נפרדת, מובא הציווי על בניית המשכן: וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר זֶה הַדָּבָר אֲשֶׁר צִוָּה ה' לֵאמֹר: קְחוּ מֵאִתְּכֶם תְּרוּמָה לַה' כֹּל נְדִיב לִבּוֹ יְבִיאֶהָ אֵת תְּרוּמַת ה' זָהָב וָכֶסֶף וּנְחֹשֶׁת...

נמצאנו למדים שישנו קשר בין השבת למשכן, אולם משום שעל כל פנים קיימת הפרדה בניהם, ניכר כי יש גם שוני. לאמתו של דבר, משה מוסר נאמנה את ציווי ה' לעם, שכן גם ה', בצוותו את משה על מלאכת המשכן, מוסיף בחתימת הציווי הארוך גם את השבת (שמ' לא, יב - יז): וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר: וְאַתָּה דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר אַךְ אֶת שַׁבְּתֹתַי תִּשְׁמֹרוּ כִּי אוֹת הִוא בֵּינִי וּבֵינֵיכֶם לְדֹרֹתֵיכֶם לָדַעַת כִּי אֲנִי ה' מְקַדִּשְׁכֶם: ... בֵּינִי וּבֵין בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אוֹת הִוא לְעֹלָם כִּי שֵׁשֶׁת יָמִים עָשָׂה ה' אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי שָׁבַת וַיִּנָּפַשׁ:
הנימוק לשמירת השבת הוא שביתת ה' ביום השביעי לאחר ששת ימי הבריאה. אם כך, כשם שצוו עם ישראל על עשית המשכן, כך הם צוו גם על עשית השבת ומכאן שהמשכן קשור בטבורו גם לבריאה, קשר שכבר עמד עליו המדרש. מה מלמדות אותנו זיקות אולו, בין השבת למשכן ובין המשכן לבריאה? וכיצד הן קשורות אף לבניין בית המקדש?

שיעורים בפרשת השבוע מפי ד"ר יושי פרג'ון - פרשת ויקהל.