חסידות על פרשת השבוע - תרומה - ועשו ארון עצי שטים - היצר הטוב והרע - הרב אלעזר אהרנסון, ישיבת מעלות

Описание: בס"ד פרשת תרומה לאור החסידות

ועשו ארון עצי שטים

ר' צדוק הכהן מלובלין - פרי צדיק שמות פרשת תרומה
[ח] וצפית אותו זהב טהור מבית ומחוץ תצפנו. ופירש רש"י שלושה ארונות עשה בצלאל שנים של זהב ואחד של עץ וכן הוא בגמרא (יומא ע"ב ב) והרא"ם הביא שתמה הרב אברהם בן עזריה דאחר שעשו הארון זהב מה צורך לעץ. דשאר כלים וקרשים שהיו של עץ היו רק מצופים זהב מה שאין כן הארון שהיה ארון זהב ולחד מאן דאמר עוביו טפח למה נצרך לעץ.
אך הענין דאיתא (תנחומא פרשה זו י') במזבח שנעשה מעצי שטים דיבואו עצי שטים ויכפרו על שטותן ובגמרא (בכורות ה' ב) מאי לשון שטים וכו' שנתעסקו בדברי שטות והיינו כמו שאמרו (סוטה ג' א) אין אדם עובר עבירה אלא אם כן נכנס בו רוח שטות שנאמר כי תשטה. דענין התאוה הוא באמת שטות וטפשות שהוא דבר מאוס כמו שאמרו (שבת קנ"ב א) אשה חמת מלא וכו' והוא דבר נתעב ומזוהם והחוטא מתעב עצמו בשביל מילוי תאוותו רגע אחד ומפסיד טוב עולם הבא ואין שטות וטפשות גדול מזה ובשטים קלקלו במעשה פעור.
וזה ענין ארון עצי שטים שמרמז נגד יצר הרע דתאוה שאמרו (סוכה נ"ב א) שמתגרה בתלמידי חכמים יותר מכולם וכו' כל הגדול מחבירו יצרו גדול הימנו ולהבין למה מתגרה יותר בתלמידי חכמים ובגדול יהיה יצרו גדול. אכן כבר אמרנו דיצר היינו חשק כמו שנאמר (דברי הימים - א כ"ט, י"ח) ליצר מחשבות לבב עמך שה' יתברך ברא את האדם ביצר שמשוקע בו ענין חמדה והבחירה נתונה לאדם להכניס החמדה לקדושה או להיפך חס ושלום ובמבול שקלקלו כתוב (בראשית ו', ה') וכל יצר מחשבות לבו רק רע כל היום שהכניסו החשק והחמדה רק לרע לענין תאוה.
ושורשי הקליפות הם דישמעאל ועשו וכמו שכתב האריז"ל שמהם נסתעפו שלושים וחמש מימינא ושלושים וחמש משמאלא. וקליפת ישמעאל הוא דתאוה וחמדה זרה וקליפת עשו דרציחה וכעס. ועכשיו נצרך עוד בקדושה ענין הכעס למחיית עמלק ורוגזא דרבנן. אבל לעתיד כשיבוער כל הרע יתבטל קליפה זו ועל זה נאמר (עובדיה א', י"ח) ולא יהיה שריד וגו'.
מה שאין כן קליפת ישמעאל שהוא יצר הרע דתאוה איתא בזוה"ק (ח"א קל"ז. קל"ח א) שלא יתבטל לגמרי רק דנקרא לבן כמאן דסחי ומטביל מסאבותיה ואמרו דאלמלא יצר הרע חדוותא דשמעתא לא ליהוי. שזה תכלית שנברא היצר להיות חשק וחמידו דאורייתא וזה שאמרו בגמרא (שם) אם פגע בך מנוול זה משכהו לבית המדרש היינו למשוך החמדה להיות חמידו דאורייתא ולכן הגדול מחבירו מצד ששקוע בו חמידו דאורייתא ביותר וזה לעומת זה עשה האלהים על כן מתגבר אצלו גם החמדה לצד ההיפך מה שאין כן מי שאין מגדיל בעצמו החמידו דאורייתא גם החמידו להיפך אין לה התגברות.
וזה מרמז ארון עצי שטים כי עץ מרמז על התורה שנקראת עץ חיים ושטים מרמז על ההיפך מצד דכל הגדול מחבירו יצרו גדול כנ"ל ועל ידי עץ חיים דתורה מתגבר על יצרו וכובש ענין שטים שהוא רומז לדברי שטות הנזכר. ולעתיד כתיב (יואל ד', י"ח) ומעין מבית ה' יצא והשקה את נחל השטים. דנחל השטים אמרו (במדבר רבה כ', כ"ב ותנחומא בלק י"ז) דשל זנות היה דהמעין גרם למעשה השטותים ולעתיד כשיתלבן היצר הרע דתאוה ויושאר שיהיה כמו שנברא להיות חמידו דאורייתא. אז יתהפך הנחל להיות מעין מבית ה' להכניס חשק התורה בלב ישראל.
והשני ארונות של זהב רומזים לתלמיד חכם שיהיה תוכו כברו כמו שאמרו בגמרא (יומא שם) שעל ידי שיעסוק בתורה בלב שלם בתוכו כברו שרוצה להתדבק בקדושתו יתברך. על ידי כן יוכל להתגבר על היצר להכניסו לקדושה שהקב"ה עוזרו:



צדקת הצדיק [לר' צדוק הכהן מלובלין] פיסקה מז
מז) כל הכוחות הנטועות בכל נפש מישראל אין לחשוב שהוא רע גמור ושצריך להיות הפכו כי אין לך שום מדה וכח שאין בה צד טוב גם כן רק צריך שישתמש בה כפי רצון השם יתברך ואם אינו כפי רצון השם יתברך גם המדות טובות, רעות. כמו שאול שנענש בעבור הרחמנות, ובגיטין (נ"ו.) ענותנותו של ר' זכריה בן אבקולס החריבה וכו', ולהיפך אמרו ז"ל (שבת ס"ג.) אם ראית תלמיד חכם נוקם ונוטר כנחש חגרהו וכו' ונחש הוא שורש הרע בכעס. ובתלמיד חכם רצה לומר אשר כל מגמותיו רצון השם יתברך אדרבה הוא טוב מאוד, על דרך שאמרו ז"ל (בראשית רבה ט' ז') טוב מאוד זה יצר הרע. וכן בגאוה (פרק קמא דסוטה ה'.) בשמתא מאן דלית ביה:
...[ועל דרך שנתאונן קהלת וכן חז"ל שילהי שבת (קנ"ב.) על הילדות ואף על פי ששנינו (קנים ג' ו') זקני תלמידי חכמים וכו' דעתן מתיישבת וכו' ובשמות רבה (סוף פרשה ה' ט') מחשיבות הזקנים, וכן בכמה מקומות. אלא שפסק החמדה והיצר הרע]. וכח בלעם בחציפות שלמדו ממנו חז"ל (סנהדרין ק"ה.) והוא היה ראשית גוים דוגמת משה רבינו ע"ה בישראל כמו שאמרו ז"ל (זוהר ח"ג קצ"ג ע"ב), לכך הכח שהשיג יתוקן בישראל באחרית הימים ובעקבי משיח אז חוצפא יסגא יתגדל ויהיה במעלה:

צדקת הצדיק פסקה מט
מט) כל אחד ידע שבמה שיצרו תוקפו ביותר הוא כלי מוכן לאותם דברים ביותר להיות נקיים וזכים אצלו. ובדברים שהירבה לפשוע בהם ידע שהוא כלי מוכן להיות דייקא באותו דבר נקי ובר לבב ולכן אמרו (ויקרא רבה כ"א ה') שבאבר שבו חטא בו יעשה מצוות ואין זה רק תיקון לעבירה הקודמת מדה כנגד מדה, אבל הוא גם תיקון נפשו בפרט כי כל אחד נברא לתיקון איזה דבר פרטי אשר בו נתיחדה נפשו בפרט ואין לה חבר [כמו שלא נמצא פרצופים שוים ופרצוף פנים רומז על צלם אלהים דנפש] כנודע מאמר הקדמונים על מאמר חז"ל (שבת קי"ח ע"ב) אבוך במאי זהיר טפי:
ועל כזה אמרו (גיטין מ"ג.) אין אדם עומד על דברי תורה אלא אם כן נכשל, שעל ידי המכשלה הוא מבין שלכך נוצר לתקן אותו דבר. הלא תראה אחז חתם התורה כמו שאמרו בחלק (סנהדרין ק"ג ע"ב) ובמדרש (בראשית רבה מ"ב ג') שמנע תינוקות של בית רבן אמר אם אין גדיים וכו' לפי שהוא היה כלי מוכן להוליד חזקיה שהיה מרביץ תורה ביותר כדאיתא סוף פרק קמא דבבא קמא (י"ז.) ופרק ב' דסנהדרין (כ'.) ועד שלא נמצא עם הארץ בימיו כדאיתא בחלק (שם צ"ד ע"ב) עיין שם ממש ההיפוך: