שתי חזיתות, אותה דילמה: איראן ועזה | פרופ' קובי מיכאל בכאן רשת ב', 5.2.26

Описание: פרופ' קובי מיכאל: השיחות בין ארה"ב לאיראן: נדמה לי שדי ברור מה ארה"ב רוצה ומה איראן מעדיפה. איראן חותרת לכך שהשיחות יתמקדו רק בסוגיית הגרעין, וגם שם יש פער בין הצדדים. הם לא מוכנים לדון בסיפור הטילים הבליסטיים וכל מערך הפרוקסי שלהם כאן באזור שהם בעלי אופי טרוריסטי וחתרני, הפועלים נגד האינטרסים של ישראל, ארה"ב ועוד מדינות באזור. אלה פערים שקשה לגשר עליהם. קשה לי לראות מצב שהם מגיעים להסכמות, אלא אם הנשיא טראמפ יחליט שהוא מסתפק בהסכם גרעין בלבד.

יש להבחין ביחסו של טראמפ למדינות אירופה לבין מדינות האזור. מדינות האזור הכוונה בעיקר לערב הסעודית, טורקיה, מצרים וקטאר, שאליהן טראמפ מתייחס יותר ברצינות מאשר למדינות אירופה ולאו"ם. בהחלט יכול להיות מצב שבו הוא מעריך שהוא יכול להגיע להסכם גרעין משופר בהשוואה לזה מ-2015, ויסתפק בזה – וכך יכריז שהסתיימה המלחמה ואנחנו נישאר עם הבעיה.

מבחינת ישראל – המשטר הזה צריך להיעלם. זה הכרחי. כדי שזה יקרה צריכים להתקיים שני תנאים הכרחיים: אופוזיציה מאורגנת שתוכל לעמוד מאחורי המחאות, ושיהיו גורמים מתוך הממסד האיראני שיהיו נכונים לשתף פעולה עם המהלך להפלת המשטר ולהיכנס לנעליו. זאת כיוון שכרגע אין דמויות שיכולות לנהל את המדינה העצומה הזאת.

רצועת עזה: אני חושב שהמצב לא טוב מבחינת האינטרסים החיוניים של ישראל, כיוון שבשורה התחתונה חמאס שולטת בחצי משטח הרצועה באופן מלא. היא משפרת מדי יום את היכולות הצבאיות והממשליות שלה, ופועלת במשנה מרץ להדק את השליטה באוכלוסייה בשטח המערבי של רצועת עזה. הם גם הודיעו באופן מפורש שהם מעולם לא נתנו את הסכמתם להתפרק מנשקם. הם גם אמרו שזה עניין פלסטיני פנימי, והם לא מתכוונים לעשות זאת. אנחנו דורכים במקום בהרבה מאוד מובנים, ואפילו הולכים טיפה לאחור, כי חמאס ממשיכה להתעצם בכל המובנים.

לפני מספר ימים ראינו הנחיות שהם הוציאו לכל הממסד הפקידותי – איך עליו לנהוג מול ממשלת הטכנוקרטים. ברור שכשהיא תיכנס לרצועה ותתחיל להתארגן, היא תצטרך להשתמש באוכלוסייה המקומית. כל אלה הועסקו על ידי חמאס. האנשים הללו, לפחות חלקם, היו חלק מהארגון הזה שנקרא חמאס. לראיה, מנהל בית החולים שלבש את מדי חמאס.